ע"א 6887/03

תקציר

מדובר בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שסירבה לאשר תביעה ייצוגית הנוגעת לחברות בעלי מניות באגודה שיתופית. המערער, יליד 1906 ורכש מניות בחברה בשנת 1929, ערער על החלטה משנת 1975 ששללה את חברותם של בעלי מניות פרטיים, שיכלו לפדות את מניותיהם רק בערך הנקוב. למרות שהודעות על אסיפה זו פורסמו, בעלי המניות לא עודכנו באופן פרטני. המערערת ביקשה אישור לתביעה ייצוגית לפי חוק החברות, במטרה להיפרע על בסיס שווי נכסי החברה ולא לפי שווי נקוב. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה הייצוגית, בנימוק של נימוקים פרוצדורליים שאין בהם הוראה להגשת תובענה ייצוגית. המערערת, לאחר פטירתה, יוצגה על ידי יורשים שטענו לפי חוק התובענות הייצוגיות כי אכן ניתן להגיש תביעה ייצוגית. בית המשפט העליון בחן האם התביעה מתאימה לתביעה ייצוגית על פי הדין הקיים, ומצא כי אף שמבחינה טכנית הדבר אפשרי, ריבוי סוגיות, ובפרט תקופת ההתיישנות, יצר שאלות פרטניות הדורשות בירור עובדתי מקיף. סביר להניח שתקופת ההתיישנות פקעה מאחר שהעילה המקורית הייתה בת למעלה מ-30 שנה, ולא סעיף 8 ולא סעיף 9 לחוק ההתיישנות חלים באופן גורף על כל חברי הקבוצה. כתוצאה מכך, האופי הפרטני של קביעת תוקפה של כל תביעה מנע את אישור התובענה הייצוגית, מה שהוביל לדחיית הערעור. השופטים הצביעו על קשיים מערכתיים ברגולציה של אגודות שיתופיות והדגישו את הצורך בעדכוני חקיקה ראשוניים, אך בחרו שלא להיכנס לשאלות ראויות פוטנציאליות נוכח הנטייה הפרוצדורלית.