ע"א 3205/00

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על הבעלות במקרקעין בין המערער, סאלח נאטור, לבין המשיבים, שפיק עלי יאסין, תאופיק עלי יאסין ויאסין חוסיין (האחרונים הם אחיהם של השניים הראשונים). בשנת 1988 חתמו שפיק ותאופיק על ייפוי כוח בלתי חוזר לפיו מכרו את הקרקע לנטור וקיבלו את מלוא התמורה. אולם שנים לאחר מכן הם העבירו את זכויותיהם בקרקע לאחיהם חוסיין במתנה. בית המשפט המחוזי דחה את טענתו של נאטור כי הקרקע בבעלותו, והוביל אותו לערער על ההחלטה. בית המשפט העליון קיבל את הערעור בקובעו כי ייפוי הכוח מהווה מסמך תקף בכתב הממלא אחר הדרישות להוכחת התחייבות המשיבים לביצוע עסקה. הפרטים המהותיים של העסקה היו נוכחים, למרות שהיו חסרים כמה פרטים, כמו חבויות מס - אלה יכלו להיקבע בחוק. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי כדי שיכריע בשאלות נוספות, לרבות התמורה ששילם חוסיין והאם פעל בתום לב, כדי לקבוע איזו משתי העסקאות קיבלה עדיפות. פסק הדין של בית המשפט העליון אישר כי נאטור הוכיח קיומה של התחייבות לביצוע עסקה וקבע תקדים לפיו ייפוי כוח יכול להוות מסמך כתוב להתחייבות כזו. המשיבים חויבו לשאת בהוצאות המשפט של נאטור, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪.