סע"ש 71087-01-19

תקציר

התובע, תושב הרשות הפלסטינית, תבע את הנתבע, מעסיקו, בגין זכויות סוציאליות וכספיות הנובעות מהעסקתו. הנתבעת העסיקה את התובע בין השנים 2014-2017. התובע טען כי עבד אצל הנתבעת במשך כל תקופה זו, ואילו הנתבע טען כי התובע עבד באופן ספורדי ורק בחלק מתקופה זו. השופטים פסקו לטובת התובע וקיבלו את טענתו להעסקה רציפה. הם ביססו החלטה זו על הימנעותו של הנתבע מלהציג כל ראיה הסותרת את תצהירו של התובע, וכן על הימנעותו של הנתבע מלחקור את התובע במהלך חקירתו הנגדית. בנוסף, מסירת הודעות קוליות וסרטון וידאו על ידי הנאשם לא היוו ראיה משכנעת. מנגד, הדו"חות החודשיים של הנתבעת למחלקת התשלומים ברשות האוכלוסין וההגירה, אשר הראו את העסקתה ושכרו של התובע, תמכו בטענות התובעת. השופטים קיבלו גם את טענות התובע בדבר היקף משרתו ושכרו, פיצויי פיטורים, פיטורים שלא כדין ללא הודעה מוקדמת ופדיון חופשות, והורו לנתבעת לפצות את התובע בהתאם. עם זאת, בית המשפט דחה את טענות התובעת לקצבת ביגוד, שי לחג וקרן השתלמות, שכן מדובר ב"זכויות בעין" שאינן ניתנות למימוש לאחר סיום יחסי העבודה, בהיעדר הוראה מפורשת המאפשרת זאת. בסיכומו של דבר, חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 45,706 ₪, כולל פיצויי פיטורים שלא כדין, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פדיון חופשה והשלמת הפקדות פנסיוניות. סכום זה יותאם להפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק החל מינואר 2019 ועד למועד התשלום המלא. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, וניתן להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.