ב"ל 13476-09-18

תקציר

## ניתוח משפטי של פסק הדין בנוגע לקביעת "נכה נזקק" **מבוא:** פסק דין זה של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה עוסק בתביעה כנגד החלטת ועדת רשות שלא הכירה בתובע, שנפגע בתאונת עבודה, כ"נכה נזקק" לפי תקנה 18א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956. השאלה המרכזית שעומדת לדיון היא האם אדם אשר נבצר ממנו לעבוד באופן זמני עקב תאונת עבודה, ויש לו מקום עבודה קבוע אליו הוא אמור לחזור, יכול להיחשב כ"נכה נזקק" אם לא עבד בפועל בתקופה הרלוונטית. **העובדות המרכזיות:** * התובע, מפעיל גורר בנמל חיפה, נפגע בתאונת עבודה שהוכרה. * בעקבות הפגיעה, נמנע ממנו לעבוד בתפקידו הרגיל לתקופה מסוימת. * במהלך תקופה זו, הוא ביקש שיכירו בו כ"נכה נזקק" לתקופה של כ-3 שבועות, שכן מעסיקו לא אישר את חזרתו לעבודה ללא אישור מרופא תעסוקתי. * ועדת הרשות דחתה את בקשתו. * נקבעה לתובע נכות זמנית (10% לתקופה שמ-1.3.18 עד 30.6.18) ונכות קבועה (10% החל מ-1.7.18). * התובע חזר לעבודתו ב-25.3.2018. **טענות התובע:** * הוועדה טעתה כאשר לא התחשבה באופי עיסוקו של התובע ובנסיבותיו האישיות, ובפרט בכך שנמנע ממנו לעבוד בתפקידו הקבוע. * הוועדה לא ניתחה את אופי עיסוקו של התובע ערב התאונה. * התובע הפנה לפסק דין דומה (נגה פלדמן), בו נקבע כי אין לצפות ממי שנבצר ממנו זמנית לעבודתו הרגילה לזנוח את מקום עבודתו כדי להיחשב זכאי לדמי פגיעה. * החלטת הוועדה הייתה תמציתית, ללא הנמקות ברורות לשיקולים התעסוקתיים. * יש להחזיר את העניין לוועדה בהרכב חדש. **טענות הנתבע (המוסד לביטוח לאומי):** * התובע חזר לעבודתו ב-25.3.2018, ולכן אין רלוונטיות ליכולת התיאורטית שלו למצוא עבודה אחרת. * הוועדה התייחסה לנכות הזמנית שנקבעה וכן לעובדה שהתובע חזר לעבודתו, ומכאן הסיקה שאין מקום להתייחס לאפשרות תיאורטית של סיכוי סביר לעבודה כלשהי. **הכרעת בית הדין:** בית הדין קיבל את התביעה וקבע כי נפלה טעות בהחלטת ועדת הרשות. **עקרונות משפטיים וחידושים בפסק הדין:** 1. **פרשנות תקנה 18א – "נכה נזקק":** בית הדין התמקד בפרשנות המונח "נכה נזקק" כפי שמוגדר בתקנה 18א. התקנה מגדירה נכה נזקק כמי שנקבעה לו נכות זמנית או נכות שדרגתה זמנית, ו"אין לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה, ואין לו הכנסה מהתעסקות". 2. **הקשר בין נכות זמנית, מקום עבודה קבוע ו"סיכוי סביר לעבודה כלשהי":** החידוש המרכזי בפסק הדין הוא קביעתו כי עצם קיומו של מקום עבודה קבוע אליו התובע אמור לחזור, אינו שולל בהכרח את היותו "נכה נזקק". בית הדין קבע כי הוועדה שגתה כאשר לא התייחסה כראוי לשאלה העקרונית: **האם אדם שנבצר ממנו לעבוד לתקופה קצרה, ויש לו מקום עבודה קבוע לחזור אליו, נדרש לחפש עבודה אחרת כדי להיחשב זכאי למענק נכה נזקק?** 3. **חובת הנמקה של הוועדה:** בית הדין הדגיש את חובת הוועדה לנמק את החלטותיה, במיוחד כאשר מדובר בשאלות עקרוניות. הוא קבע שהחלטת הוועדה הייתה תמציתית ו"לא באמת התייחסה לדברי התובע בפניה ולא דנה בשאלה העקרונית שעמדה בפניה". הוועדה לא פירטה מדוע היא סבורה שלתובע היה "סיכוי סביר למצוא עבודה כלשהי", בפרט בהתחשב בכך שהייתה לו משרה קבועה. 4. **הבחנה בין היכולת התיאורטית לבין המציאות התעסוקתית:** בית הדין למעשה הבחין בין היכולת התיאורטית של אדם למצוא עבודה כלשהי, לבין המציאות התעסוקתית הספציפית שלו, הכוללת מקום עבודה קיים והמגבלות הזמניות שהוטלו עליו. הפסיקה שהפנה אליה התובע (נגה פלדמן) מחזקת עמדה זו, לפיה אין לצפות מאדם לנטוש את מקום עבודתו הקבוע. 5. **החזרת הדיון לוועדה, ולא החלפת הרכב:** בניגוד לבקשת התובע, בית הדין לא החליף את הרכב הוועדה, אלא הורה להחזיר את עניינו לוועדה באותו הרכב. זאת, על מנת לאפשר לוועדה לשקול מחדש את החלטתה ולהנמק אותה באופן מלא, תוך התייחסות לעקרונות שנקבעו בפסק הדין. **מסקנה:** פסק הדין מדגיש את הצורך בפרשנות תכליתית של תקנות הביטוח הלאומי, תוך התחשבות בנסיבותיו האישיות של הנפגע. הוא מבסס את העיקרון כי עצם קיומה של משרה קבועה אינה שוללת אוטומטית את היותו של אדם "נכה נזקק" בתקופת השבתה זמנית, וכי על ועדות הרשות להנמק באופן מפורט את החלטותיהן, במיוחד כאשר הן מתמודדות עם שאלות פרשניות מורכבות. פסק הדין מציב דרישה משמעותית יותר להנמקה ולשיקול דעת רחב יותר מצד הוועדות, במטרה להבטיח שהחלטותיהן ישקפו את רוח החוק ואת טובת הנפגע.