בג"צ 7009/21

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה משום שאין עילה להתערבות. העותרים ביקשו שהמים יסווגו כ"שפכים", אך בית המשפט הסכים עם סיווג המים על ידי המשיבים כ"מים מליחים". חוק הפיקוח על המים מסדיר את ייצור המים ואספקתם באזורים הרלוונטיים. על פי חוק זה, למשיבים סמכות להנפיק רישיונות למוסדות מים ולסווג את המים בהתאם. למרות שלשר הבריאות יש סמכות לסווג מים לצורכי השקיה והוא סיווג את המים המדוברים כ"שפכים", בית המשפט מצא כי שני הסיווגים אינם בהכרח סותרים. הסיווגים משרתים תכליות שונות: סיווגו של המשיב נועד להבטיח ניהול יעיל וחסכוני של משק המים, ואילו סיווגו של שר הבריאות מתמקד בבריאות הציבור ובתברואה. זאת ועוד, סיווגם של "מים מליחים" על ידי המשיבים לרישיונות העותרים מביא בחשבון שיקולים הנוגעים לניהול משק המים, הסביבה האקולוגית האזורית והיקף השימוש הרצוי במים, שאינם נשקלים על ידי שר הבריאות. עוד ציין בית המשפט כי אגרות המים ששילמו המשיבים לעותרים כבר שיקפו את איכותם הירודה של המים, תוך הנחה משמעותית ביחס לתעריפי המים השפירים. לפיכך, טענת העותרים כי לא ייגבו מהם דמי מים הייתה מופרכת. השופט ד' מינץ נתן את פסק הדין, והשופט י' וילנר והשופט י' כשר הסכימו איתו. העתירה נדחית, והעותרים נדרשים לשלם למשיבים הוצאות בסך 15,000 ₪.