ת"צ 51347-05-20

תקציר

ממשלת ישראל חוקקה את תקנות שעת חירום בתגובה להתפרצות נגיף הקורונה, במטרה לסייע לעסקים קטנים ובינוניים. התקנות הציעו מענק של עד 10,500 שקל לעצמאים ולשכירים בעלי שליטה בחברות מסוימות, בתנאי שהכנסתם החייבת לא תעלה על מיליון שקל בשנת 2018 (או 2019 לבעלי עסקים חדשים). המבקש, שנדחה המענק, טען כי מערכת המחשוב של רשות המסים הוגדרה באופן שגוי, וכתוצאה מכך נדחו הזכאים. הוא הגיש בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד רשות המסים, בטענה כי אי תשלום המענק על ידי הרשות מהווה גביית מס שלא כדין. עם זאת, השופט דחה את הבקשה על הסף, שכן המענק לא היה החזר מס ולא נופל תחת הוראות חוק התובענות הייצוגיות. השופט הניח כי טענותיו העובדתיות של המבקש נכונות, אך הגיע למסקנה כי מדובר בתשלום מהרשות לנישומים, ולא במס. מטרת התקנות הייתה לתת סיוע כספי, ולא לתקן גביית מסים קודמת. בנוסף, ההיסטוריה החקיקתית של חוק מענקי עבודה, שתקנות הסיוע שילבו באופן זמני, לא תמכה בטענת המבקש. מאחר שהמבקש לא עמד בדרישות התובענה הייצוגית לפי סעיף 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, קבע השופט כי יש לדחות את הבקשה לאישור מבלי לבחון תנאים אחרים המנויים בחוק.