ת"פ 8012/05

תקציר

האירוע המדובר התרחש ביום 5.1.05, בעת שהנאשם וחברו נסעו בעיר העתיקה בבאר שבע. הנאשם שאל הולך רגל, המתלונן, אם יש לו בעיות כלשהן, והמתלונן השיב בשלילה. נהג הרכב ירק לעבר המתלונן והם נסעו מהמקום, רק כדי לחזור כעבור מספר דקות. הנאשם יצא מהרכב כשסכין בידו, קילל את המתלונן ופגע בו סמוך לעינו. המתלונן דחף את הנאשם, אך הנאשם דקר אותו בגבו, בישבנו ובירך. במקום התפתח מאבק והשניים מעדו מעל חלון ראווה. המשטרה הגיעה למקום והנאשם השליך את הסכין. הנאשם טען להגנה עצמית, וציין כי המתלונן נראה שיכור ותקף אותו בסכין, אותה הצליח הנאשם לשלוף. המתלונן, לעומת זאת, עמד על כך שהנאשם תקף אותו ללא התגרות. הנאשם נעצר במקום ובתחילה סירב לדבר עם המשטרה, בהמשך טען כי רצה להתייעץ תחילה עם עורך דין בשל הדעה הקדומה לכאורה של המשטרה נגדו. טענת התביעה הסתמכה במידה רבה על עדותה של המתלוננת, אשר סותרת במספר פרטים, דבר המצביע על שכרות אפשרית. כמו כן, הסכין נמצאה במרחק של 100 מטרים ממקום המאבק ולא נערכו בדיקות פורנזיות חיוניות. ההגנה טענה כי חקירת המשטרה הייתה מוטה ולא שקלה במידה מספקת את גרסת הנאשם לאירועים. השופט הכיר בנטל ההוכחה המוטל על התביעה מעבר לכל ספק סביר וציין את הקשיים בהכרעה בתיקים הנשענים בעיקר על עדות בודדת. הם הדגישו כי שכרותו של המתלונן והסתירות בדבריו מטילים ספק בגרסתו לאירועים. השופט מצא גם בעיות באובייקטיביות של חקירת המשטרה ובהימנעות מביצוע בדיקות פורנזיות מסוימות. בסופו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי התביעה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, והנסיבות מעלות ספק סביר באשמתו של הנאשם. השופט "הזהיר את עצמו", בחן היטב את חומר הראיות, והכריע לטובת גרסת הנאשם, בעיקר בשל האפשרות הסבירה ל"טעות כנה" בזיהוי התוקף. הנאשם זוכה מכל אשמה.