פ"ל 2780-03-15

תקציר

פסק הדין המדובר נראה כמקרה של נהיגה תחת השפעה (DUI) שנידון בישראל. השופט קבע כי התביעה לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהיה למשטרה חשד סביר לבקש מהנאשם דגימת שתן, כנדרש בחוק. זאת, משום שהשוטרים שהעידו לא ידעו להסביר את מקור החשד שהוביל אותם למשוך את הנאשם. עוד ציין השופט כי התביעה לא הגישה את המידע המודיעיני או סיכומו כראיה, ואף לא זימנה את קצין המודיעין להעיד. משכך, הגיע השופט למסקנה כי הדרישה לדגימת השתן אינה מבוססת מבחינה משפטית, ולכן לא ניתן להשתמש בתוצאות הבדיקה כראיה. כמו כן, דחתה השופטת את טענת ההגנה כי הייתה פרצה בשרשרת ההחזקה של דגימת השתן, וקבעה כי היא טופלה והועברה כראוי ובבטחה. עם זאת, השופט הזהיר את הנאשם כי בית המשפט רשאי להרשיעו בעבירה שאינה מפורטת בכתב האישום – דהיינו, נהיגה תחת השפעת סמים או משקאות משכרים, או נהיגה רשלנית – שכן הוצגו ראיות לגבי מצבו הנצפה של הנאשם בעת מעצרו. השופט קבע כי לנאשם צריכה להיות הזדמנות להגיב להאשמות אלה, והתיק נדחה לשמיעת טיעוני ההגנה. פסק דין זה, אם כן, מבטל את תביעת התביעה, וניתנת לנאשם הזדמנות להציג את הגנתו כנגד יתר סעיפי האישום.