עמ"נ 32680-01-16

תקציר

הערר מערער על החלטת ועדת הערר לתכנון ובנייה ("ועדת הערר") לפטור את מינהל מקרקעי ישראל (רמ"י) מתשלום היטל השבחה בקשר למכירת מקרקעין מסוימים. הנכס המדובר היה במקור בבעלותו של אדם שנעלם, ולאחר מכן הועבר לנכסי המדינה בעקבות צו של האפוטרופוס הכללי. מנהל מקרקעי ישראל, שפעל מטעם המדינה, מכר את הנכס לרוכש צד ג' בשנת 2009. סלע המחלוקת העיקרי הוא האם מכירת הנכס לרוכש עוררה את הצורך בתשלום היטל השבחה. ועדת הערר החליטה כי מנהל מקרקעי ישראל פטור מתשלום היטל זה בהתבסס על סעיף 21 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה, הפוטר את המדינה מתשלומים אלה. עם זאת, בית המשפט מצא כי פטור זה חל רק על מקרקעין שהיו בבעלות המדינה בעת שקמה חובת היטל ההשבחה, מה שלא היה המקרה כאן. ההיטל נוצר כאשר הנכס היה בבעלות הנעדר, טרם העברתו למדינה. לפיכך, המכירה לרוכש היוותה את המימוש הראשון של ההשבחה, ורמ"י נדרשה לשלם את ההיטל במועד זה. בנוסף, בית המשפט מצא כי העברת הנכס מהאפוטרופוס הכללי למדינה היא העברה על פי דין, אשר על פי התוספת השלישית אינה מהווה מימוש זכויות שיש בו כדי להפעיל את ההיטל. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי העברה כזו אינה פוטרת את הנכס מחבות ההיטל, אלא רק דוחה אותה עד למימוש ההשבחה בפועל. לפיכך, עדיין נדרשה רשות מקרקעי ישראל לשלם את ההיטל בעת מכירת הנכס, שכן מקבל הזכויות היה חייב בתשלומי החובה. בסיכומו של דבר התקבל הערר, ורשות מקרקעי ישראל חויבה לשלם את היטל ההשבחה, בצירוף הוצאות בסך 15,000 ₪ למשיב. סכום ההיטל היה אמור להיות מחושב על פי מועד אישור תכנית המתאר, ומועד המכירה לרוכש.