ע"א 53165-11-19

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של תביעת שטר תביעה, שהחלה כבקשה לביצוע חמישה שיקים בסך כולל של 18,725 שקל כל אחד. המשיב טען כי המערערת, שהייתה החתומה על השיקים, חתמה עליהם או אפשרה לאביה לחתום עליהם. אולם, המערערת התנגדה וציינה כי לא חתמה על השיקים ואף לא ראתה את פנקס הצ'קים המדובר, שכן טיילה באותה עת בהודו. עוד טענה כי מעולם לא אישרה לאביה או לכל אדם אחר להשתמש בצ'קים. בית משפט קמא פסק תחילה לטובת המשיב, קיבל את תביעתה וחייב את המערערת בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין. לאחר מכן ערער המערער על פסק דין זה, וטען כי בית משפט קמא הטיל את נטל הראיה על הצד הלא נכון וכי המשיב לא עמד בנטל להוכיח כי המערער חתם על השיקים. ערכאת הערעור הסכימה עם המערערת בקובעה כי מאחר שתביעת המשיב התבססה אך ורק על חתימת המערער, ולא התבקש מעולם תיקון לתביעה, על המשיב להוכיח כי החתימות על השיקים היו של המערער. ערכאת הערעור לא התערבה בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הנמוכה יותר, אך הדגישה כי גרסת המשיבה לאירועים לא הוכחה, והמערערת דבקה בעקביות בטענתה כי לא חתמה על השיקים. לפיכך, הערעור התקבל, פסק הדין המקורי בוטל, והמשיב חויב לשלם למערער הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.