ת"א 30764-06-20

תקציר

התובעים, שהיו רוכשי דירה חדשה מהיזם הנתבע, הגישו תביעה נגד הנתבע בגין ליקויי בנייה מרובים שהתגלו בדירה לאחר שעברה לגור בה. הליקויים כוללים אי התאמות בתעלות ביוב, אדני חלונות, אבני חיפוי חוץ, דלת ממ"ד, תריסים, מידות החדר, חור בגינה, היעדר תחנת מעלית, ליקויי רטיבות, מזגנים, ליקויים בקירות האמבטיה, דלת חסרה ואיחור ברישום שם הדירה. התובעים דרשו פיצוי בגין ליקויים אלה, וכן הפחתת דמי שכירות ונזקים לא ממוניים. בית המשפט בחן כל אחת מהטענות ומצא כי חלקן מוצדקות וחלקן לא. הטענות המוצדקות כללו אי התאמות בתעלות ביוב, אדני חלונות, אבני חיפוי חוץ, תריסים, ליקויי רטיבות, מזגנים, ליקויים בקירות חדר האמבטיה ודלת חסרה. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובעים 95,000 ₪ בגין ליקויי בנייה, כולל מע"מ והוצאות פיקוח, ועליית מחירים נוספת של 10% ממועד חוות דעת המומחה ועד למתן פסק הדין. כמו כן פסק בית המשפט פיצויים לא ממוניים בסך 10,000 ₪, 14,429 ₪ הוצאות התובעים (החזר חלקי של אגרת בית המשפט, שכר טרחת מומחה וחלקם של התובעים בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט) ו-18,000 ₪ בגין שכר טרחת עורך דין. הטענות שלא היו מוצדקות כללו את בקשת התובעים לדמי שכירות מופחתים, וכן ליקויים בגודל החדר, חור בגינה, היעדר עמדת מעלית ואיחור ברישום שם הדירה. בית המשפט קבע כי זכותה של הנתבעת לבצע את תיקוני הפגמים המוצדקים אך מיצתה אפשרות זו בשל שיהויה והכחשת הליקויים. זכותם של התובעים, אפוא, לתקן את הליקויים בעצמם. בסך הכל, הטענה התקבלה באופן חלקי.