תנ"ג 57051-10-20

תקציר

**ניתוח משפטי מקיף של החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת סיגל יעקבי) בבקשת רשות להיתיר תביעה נגזרת** **מבוא** החלטה זו עוסקת בבקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור תביעה נגזרת, שהוגשה כנגד חברת טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (להלן: "טבע") וכנגד נושאי משרה בחברה. עילת התביעה הנגזרת נובעת מהטענה כי טבע, באמצעות חברות בנות, הטעתה רשויות בארצות הברית בנוגע למחירי תרופות, מה שהוביל להסכם פשרה משמעותי עם מדינת אילינוי. המשיבים (טבע ונושאי המשרה) טענו כי דין הבקשה להידחות על הסף בשל התיישנות, שיהוי וויתור. **רקע עובדתי ומשפטי** 1. **הטענה המרכזית:** המבקש, בעל מניות בטבע, טוען כי החל משנת 1996 היתה מוטלת על טבע ונושאי המשרה בה החובה להקים וליישם תכנית ציות למניעת הפרות דין, לרבות מניעת הונאת רשויות. לטענתו, חובה זו הופרה, ונושאי המשרה הובילו מדיניות עסקית שכללה הונאת רשויות בארה"ב, במיוחד בנוגע לתמחור תרופות במסגרת תכניות Medicare. 2. **הונאת הרשויות:** טבע, באמצעות חברות בנות, דיווחה מחירים מנופחים של תרופות לגופי מידע, במטרה ליצור פער בין המחיר האמיתי למפיצים ולספקים, לבין המחיר שישולם במסגרת תכניות הסיוע. התנהלות זו הובילה להגשת תביעות בארה"ב, וביניהן תביעה באילינוי, שהסתיימה בהסכם פשרה בשנת 2018 בסך כ-132 מיליון דולר. 3. **עילות התביעה הנגזרת:** המבקש טוען להפרת חובת זהירות (רשלנות) מצד נושאי המשרה, בשל אי-הנהגת ואי-יישום תכנית ציות, וכן הטמעת מדיניות המעודדת הונאת רשויות. בנוסף, נטען להפרת חובת אמונים, ככל שנושאי משרה נהנו אישית מההתנהלות. עילות אלו מבוססות על הדין הישראלי (פקודת הנזיקין, חוק החברות). 4. **טענות המשיבים (סילוק על הסף):** * **התיישנות:** טבע ונושאי המשרה טוענים כי עילת התביעה התיישנה זה מכבר. הם מדגישים כי ההליכים המשפטיים בארה"ב החלו בשנות ה-2000, פשרות משמעותיות הושגו עוד בשנים 2008-2010 (כולל פשרת 2010 שהוערכה בכ-315 מיליון דולר), וכי ההתיישנות החלה לרוץ עוד אז. הם טוענים כי המבקש מתבסס על הליך מאוחר (אילינוי) כדי לעקוף את דיני ההתיישנות. * **שיהוי וויתור:** טענה זו משלימה את טענת ההתיישנות, ומשמעותה היא כי אי-הגשת התביעה במועד, על אף גילויים בנוגע להליכים בארה"ב, מהווה ויתור על זכות התביעה. * **החלת דין זר:** המשיבים העלו טענות כי יש להחיל את דיני ההתיישנות האמריקאיים, התקצרים יותר, וכי החלת הדין הישראלי עלולה להוביל לתוצאות אבסורדיות. * **היעדר עילה:** נטען כי אין בסיס לטענות בנוגע לאחריות ו/או נזק, וכי המבקש אינו יכול להעלות טענות בניגוד לעמדת טבע בהליכים קודמים. 5. **טענות המבקש (נגד סילוק על הסף):** * **פגמים פרוצדורליים:** טענות לגבי אי-תיקוף תצהיר וצירוף ראיה חדשה ללא רשות. * **עקרונות סילוק על הסף:** טענה כי סילוק על הסף של תביעה נגזרת הוא הליך חריג, וכי נקודת המוצא היא צמצום הפרשנות של טענות התיישנות. * **הזדמנות ראשונה:** טענה כי טענת ההתיישנות לא הועלתה בהזדמנות הראשונה, תוך התייחסות למכתב דרישה ולבקשות גילוי מסמכים קודמות. * **עמדות סותרות:** טענה כי המשיבים נוקטים בעמדות סותרות בהליכים שונים, המעידות על שימוש לרעה בהליך. * **החלת דין זר:** טענה כי אין להחיל דיני התיישנות זרים על עילות תביעה לפי הדין הישראלי, וכי מדובר ביצירת "יצור כלאיים". * **מועד התגבשות עילת התביעה:** המבקש טוען כי עילת התביעה התגבשה רק עם קבלת ההחלטה בדבר אחריות באילינוי (2017) או עם הסכם הפשרה (2018), ולא במועדים מוקדמים יותר, וכי יש צורך בבירור עובדתי. * **הבחנה בין הליכים:** ניסיון להבחין בין ההליכים השונים בארה"ב, לטעון כי כל הליך מהווה עילה נפרדת, וכי טבע לא התפשרה בכל ההליכים במקביל. **הכרעת בית המשפט** בית המשפט (השופטת יעקבי) קיבל את בקשת המשיבים לסילוק על הסף, תוך דחיית טענות המבקש. 1. **דחיית טענות פרוצדורליות:** בית המשפט דחה את טענות המבקש לגבי אי-תיקוף התצהיר וצירוף ראיה חדשה. כמו כן, נקבע כי אין מקום לדון בטענת המבקש לפיה אין לדון בבקשת הסילוק לגופה, שכן טענת התיישנות מוכרת ככזו המצדיקה דיון מקדמי. נקבע גם כי טענת ההתיישנות הועלתה בהזדמנות הראשונה, במסגרת כתב הטענות הראשון של המשיבים. 2. **קבלת טענת ההתיישנות - עקרונות:** * **החלת דין ישראלי:** בית המשפט העדיף את עמדת המבקש, וקבע כי יש להחיל את דיני ההתיישנות הישראלים על עילות התביעה, שהינן לפי הדין הישראלי. עם זאת, נקבע כי גם תחת הדין הישראלי, עילת התביעה התיישנה. * **זהות העילה:** נקודה מרכזית בהחלטה היא קביעת כי כל התביעות שהוגשו או שיכלו היו להיות מוגשות בגין הונאת הרשויות בארה"ב, נובעות מאותה עילת תביעה מהותית – הפרה שיטתית ומתמשכת של חובות הפיקוח, אי-קיום תכנית ציות, או עידוד הפרות דין מצד נושאי המשרה בטבע. לפיכך, הנזקים השונים, גם אם התגלו במועדים שונים, משייכים לאותה עילה. * **מועד תחילת מרוץ ההתיישנות:** בית המשפט קבע כי מרוץ ההתיישנות החל לכל המאוחר במועד הדיווח על פשרת 2010 (סמוך לאחריה), אשר כלל נזקים משמעותיים בסך מאות מיליוני דולרים. לפיכך, התביעה התיישנה לכל המאוחר בשנת 2017 (7 שנים ממועד הדיווח על פשרת 2010), שנים לפני הגשת בקשת האישור. * **סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין (כלל הגילוי):** בית המשפט ציין כי גם לפי כלל הגילוי, המועד הרלוונטי הוא מועד גילוי הנזק, וכי פשרת 2010, בהיקפה, מהווה גילוי נזק שאינו "מה בכך". * **סעיף 69(2) לפקודת הנזיקין (התיישנות בתוך 10 שנים):** בנוסף, בית המשפט קבע כי גם אם היו נחשבות התביעות לעילות נפרדות, התביעה באילינוי הייתה מתיישנת לכל המאוחר בשנת 2018 (10 שנים ממועד הגשת התביעה המתוקנת בשנת 2008), עובר להגשת בקשת האישור. * **עילות ללא רכיב נזק:** לגבי עילות כמו הפרת חובת אמונים, שבהן הנזק אינו בהכרח יסוד מיסודן, נקבע כי הן התיישנו אף קודם לכן, עוד בשנת 2012 (7 שנים ממועד הגשת התביעה המקורית ב-2005) או 2015 (אם מתבססים על הדיווח הראשון מ-2008). 3. **סילוק על הסף:** לאור קביעות אלו, בית המשפט קיבל את הבקשה לסילוק על הסף של בקשת האישור, מחמת התיישנות. משהוחלט על קבלת הבקשה מטעמי התיישנות, לא נדרש בית המשפט לדון בטענות השיהוי. **מגמות משפטיות וחידושים** * **דחיית סילוק על הסף של תביעות נגזרות - הכלל והחריג:** ההחלטה מדגישה את הכלל לפיו אין לפרק הליכי בקשה לאישור תביעה נגזרת להליכים משניים, אך מבהירה כי ישנם חריגים, כגון כאשר טענת התיישנות ברורה ואינה דורשת בירור עובדתי מורכב. * **החלת דיני ההתיישנות:** פסק הדין מחדד את העיקרון כי כאשר עילות התביעה מבוססות על הדין הישראלי, יש להחיל עליהן את דיני ההתיישנות הישראלים, גם אם מקור העובדות בהליך זר. * **זהות עילה לעניין התיישנות:** ההחלטה מחדשת בכך שהיא מרחיבה את הפרשנות של "אותה עילה" לצורך התיישנות, גם כאשר מדובר בנזקים שונים שנגרמו בגין התנהלות שיטתית ומתמשכת, וזאת אף אם התביעות השונות הוגשו או יכלו היו להיות מוגשות בנפרד. הקו המנחה הוא "האירוע" הבסיסי שיצר את הפוטנציאל לנזק. * **פרשנות "כלל הגילוי" (סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין):** בית המשפט הדגיש כי גם תחת כלל הגילוי, נזק משמעותי, כפי שהתבטא בפשרת 2010, מהווה נקודת מוצא לתחילת מרוץ ההתיישנות, ואין להאריך את התקופה עד לגילוי מירבי של הנזק. * **חובת הפיקוח של נושאי משרה בחברות בנות:** ההחלטה מתייחסת לאחריותם של נושאי משרה בחברת אם כלפי חברות בנות, ומפנה לפסיקה הקיימת בנושא (עניין מתוק, עניין אפריקה ישראל), אך מדגישה כי הדבר אינו שולל את חובת הזהירות הכללית של הדירקטוריון. * **הבחנה בין עילות תביעה:** בית המשפט מבצע הבחנה בין עילות תביעה שמבוססות על נזק (רשלנות, הפרת חובת זהירות) לבין עילות שאינן מבוססות על נזק (הפרת חובת אמונים), וקובע כי האחרונות התיישנו אף קודם לכן. **סיכום** ההחלטה מדגימה את חשיבותן של טענות התיישנות בהליכים משפטיים, ובפרט בתביעות נגזרות. בית המשפט קבע כי התביעה התיישנה, הן בהתבסס על ההליכים השונים שהתנהלו בארה"ב והן על בסיס ההתפתחויות המשמעותיות (כמו פשרת 2010), עוד לפני הגשת הבקשה לאישורה בישראל. ההחלטה מחזקת את העיקרון כי יש לנהל הליכים במועד, וכי "מרוץ ההתיישנות" אינו עומד מלכת עד לגילוי מלא או סיום כל ההליכים הקשורים.