ת"א 17043-03-20

תקציר

בית המשפט מצא כי הוראות חוק אשראי הוגן אינן חלות על המקרה, שכן אין מדובר ביחסי מלווה-לווה, וטענות הנתבע ביחס לחוק אינן רלוונטיות. השיקים המדוברים היו חלק משתי עסקאות ניכיון שיקים, שהפכו את התובע לבעלים החוקיים של השיקים. התובעת נחשבה ל"מחזיקה ראויה" של השיקים, שכן רכשה אותם בשלמותם, לפני מועד פירעונם, בתום לב ובערך. בנוסף, בית המשפט מצא כי טענות הנתבע בדבר זיוף וחוסר תמורה לא הוכחו. הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיה ולא הגבילה את העסקאות קודם לכן, ובחרה לשאת באחריות. יתר על כן, בית המשפט קבע כי גם אם התובעת לא הייתה מחזיקה ראויה, היא עדיין הייתה נחשבת כמחזיקה בערך, וטענות הנתבע בדבר היעדר תמורה לא החזיקו מעמד. משכך, התביעה התקבלה, והתנגדות הנתבע לביצוע השיקים נדחתה. התובע היה זכאי להפעיל את הליכי ביצוע השיקים, לצד החזר הוצאות ושכר טרחת עורך דין מהנתבע.