רע"א 44158-09-12

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בנוגע לבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה בעניין עיכוב הליכי הוצאה לפועל. פסק הדין המקורי אישר הסכם בין המשיב לבין המבקשים להמשך הבנייה על חלקת קרקע, בכפוף לכך שהמבקשים ימלאו התחייבויות מסוימות. עם זאת, נטען כי המבקשים הפרו את ההסכם. לאחר מכן פתח המשיב בהליכי הוצאה לפועל למימוש משכון בדבר זכויות המבקשים בחלקת המקרקעין הנדונה. המבקשים לא התנגדו להליכי ההוצאה לפועל אלא הגישו תביעה להכרזה על ההסכם המקורי כבטל וביקשו עיכוב ביצוע עד להכרעת התביעה. בית משפט השלום דחה את הבקשה לעיכוב הליכים, והוביל את המבקשים לערער לערכאה גבוהה יותר. המבקשים טענו כי טענותיהם התבססו על עילות חדשות שעלו לאחר פסק הדין המקורי וכי שגה בית משפט השלום בכך שלא העניק להם שהות הליכים. מנגד, טען המשיב כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב וביקש לעכב את הליכי ההוצאה לפועל. לאחר שבחן את הבקשה, החליט בית המשפט העליון שלא להיעתר לבקשת המבקשים למתן רשות ערעור, ובכך אישר את החלטת בית משפט השלום. בית המשפט הדגיש את שיקול הדעת הנתון לבית המשפט הפרוצדורלי בעניין סעד זמני וקבע כי לא יתערב בהחלטה, מה גם שהמבקשים הודו בהפרת פסק הדין המקורי. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי הליכי ההוצאה לפועל הם נפרדים ועצמאיים, שנועדו להגן על זכויותיו של המשיב כנושה. המבקשים לא הצליחו להוכיח כי לא יאונה כל נזק למשיב אם ההוצאה לפועל תעוכב. בסופו של דבר, הסכים בית המשפט העליון עם מסקנתו של בית משפט השלום ודחה את הבקשה, תוך שהוא מורה למבקשים לכסות את הוצאות המשיב.