עת"מ 1312/07

תקציר

המקרה המדובר הוא סכסוך בין תושב לוד, מוסא אלזינאתי, לבין עיריית לוד בנוגע לחוב ארנונה שראשיתו בתקופה שבה שכר אלזינאתי מבנה בין השנים 1988 ל-1994. לטענת העירייה, אלזינאתי חייבת להם כ-49 אלף שקל מיסים שלא שולמו. סכום זה לא שולם למרות מספר דרישות שנשלחו לאלזינאתי. התיק נסוב סביב השאלה האם חוב המס תקף וניתן לאכיפה, בהתחשב בכך שחלפו למעלה מתריסר שנים מאז שנצבר, ואם כן, האם העירייה יכולה לגבות את החוב באמצעים מנהליים. אלזינאתי טוען כי שילם כדין את כל המסים ומסתמך על ראיות נסיבתיות ותצהירו לתמיכה בטענתו, שכן אין לו הוכחות תיעודיות. עוד הוא טוען כי החוב התיישן בשל חלוף הזמן, והעירייה רשלנית ובלתי סבירה בניסיונה לגבות אותו מנהלית לאחר שנים כה רבות. בנוסף, הוא סבור כי פעולות העירייה אינן סבירות ונעשות בחוסר תום לב, שכן אין בהן כדי להוכיח את קיומו של החוב והיא לא פעלה במשך שנים רבות. מנגד, בעירייה עומדים על כך שהחוב תקף ומסתמכים על חזקת ראיות ועל נטל ההוכחה, שלדעתם מוטל על אלזינאתי. לטענתם, החוב אינו מוגבל בזמן בהליכי גבייה מנהליים וכי מעשיהם לא היו רשלניים או בלתי סבירים. נטען כי הדרישות נשלחו באופן קבוע לכתובתו הידועה של אלזינאתי, והחוב עדיין חייב. בית המשפט, לאחר ששקל את הטענות, פוסק לטובת אלזינאתי. נמצא כי טענת העירייה אינה משכנעת, וראיותיהם עמומות ולא משכנעות. השופט מציין כי רישומי העירייה לקויים וכי הסבריהם לחוסר המעש לאורך השנים אינם מהימנים. העתירה מתקבלת, והעירייה נדרשת לחדול מהליכי הגבייה המנהליים נגד אלזינאתי. כמו כן נדרשת העירייה לשלם לאלזינאתי הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 25 אלף שקל.