בד"מ 111/00

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך על הסכם פשרה בו היו מעורבים התובע, איתן זאב, והנתבע, עו"ד במקצועו. על פי הכרעת הדין, הנתבע לא כיבד פסק דין שחייב אותו לשלם לזאב 4,500 שקל, מה שהוביל את זאב לפתוח בהליכי הוצאה לפועל. למרות זאת, הנתבע עדיין סירב להסדיר את חובו. הנאשם הודה במיוחס לו אך טען כי מדובר בעניין פרטי שאינו קשור לחייו המקצועיים. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו והדגיש כי עורכי דין נדרשים לסטנדרטים גבוהים יותר גם בחייהם הפרטיים. פסק הדין מצא את הנאשם אשם בהפרת סעיפים 53 ו-61(3) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, המחייבים עורכי דין לשמור על כבוד מקצועם ולהימנע מפעולות שאינן הולמות את מקצוע עריכת הדין. בית המשפט נימק זאת בכך שהתנהלותו של הנאשם שימשה דוגמה שלילית לציבור והפגינה חוסר כבוד למערכת המשפט. בנוסף, הואשם הנאשם באי מענה לפניות הלשכה, אך בית המשפט זיכה אותו בסעיף זה מאחר שלא ניתן היה להוכיח כי קיבל את הבקשות. באשר לעונש, החליט בית המשפט על השעיה בפועל של שנתיים, במקביל לכל השעיה אחרת שתוטל או שתוטל, והשעיה זמנית עד שתתקבל החלטה סופית בעניינה. בית המשפט אף הורה על פרסום גזר הדין כחוק. החלטה זו התקבלה על סמך הרשעותיו הקודמות המרובות של הנאשם בעבירות דומות, תוך הפגנת דפוס התנהגות פסול, כמו גם זלזול שחש כלפי בית המשפט באי התייצבותו לדיון.