בג"צ 731/11

תקציר

העתירה, המבקשת מבג"ץ להאריך את פרק הזמן למשפט פלילי, תידחה. זאת, משום שבית המשפט יתערב רק בהחלטות של בתי המשפט המוסמכים במקרים חריגים, ומקרה זה אינו אחד מהם. ראשית, העותר אינו צד להליך ועל כן אין לו מעמד בתיק זה, מה גם שהמדינה, שהיא הצד הנפגע, החליטה שלא לערער על ההחלטה. שנית, חרף טענות העותר בדבר חשיבותו הציבורית הרבה של הערר, נראה כי אילו כך היה המצב, המדינה הייתה מגישה ערעור או לכל הפחות מבקשת ארכה בתוך תקופת הערעור. שלישית, הארכת מגבלת הזמן בתיקים פליליים ניתנת רק בנסיבות חריגות, מה שאין כן כאן, במיוחד בהתחשב בזכותו של הנאשם לסיום ההליכים. רביעית, הפגיעה בזכות השביתה, אף שהיא עניין חמור, אינה מצדיקה את התערבותו של בית המשפט במקרה זה, שכן היא אינה דוגמה קיצונית לחוסר סבירות, והחלטת בית המשפט המחוזי לאזן בין זכות השביתה לבין זכויות ואינטרסים אחרים היא החלטה סבירה. לבסוף, העותר, על אף היותו איש ציבור, אינו נפגע ישירות מההחלטה ואין לאפשר לו להגיש עתירה זו, שכן דרך הפעולה הראויה תהיה לתת לבתי המשפט המוסמכים לדון בעניין. לפיכך העתירה נדחית, ולא נקבעו הוצאות.