עת"מ 75759-12-20

תקציר

השופט מקבל את פרשנותה של ועדת הערר לתוקפה של התכנית, ומסכים עם עמדתה כי התכנית לא פקעה. השופט מדגיש כי ביטול או הקפאה של תכנית תקפה יבוצעו רק אם הוועדה המקומית או המועצה המקומית תגיש בקשה לכך. מכיוון שהדבר לא נעשה, התוכנית נותרה בתוקף. עוד קובע השופט כי החלטת ועדת הערר לבטל את החלטת הביטול של הוועדה המקומית הייתה סבירה, שכן לוועדה המקומית היה את כל המידע הרלוונטי בעת שקיבלה את החלטתה משנת 2019 לאשר את היתר הבנייה, והחלטת הביטול משנת 2020 לא סיפקה הצדקה מספקת לביטול אישור זה. עוד מציינת השופטת כי היתר הבנייה הראשון הוצא בשנת 2014, והנסיבות לא השתנו מאז באופן משמעותי המצדיקות את ביטול ההחלטה משנת 2019. השופטת בוחנת את הטענות הנוגעות לקצב קידום הליכי התכנון ומוצאת כי היזמים פעלו בסבירות ובתום לב. לגבי התוכניות הנוספות מודה השופטת כי הן אינן תומכות בהקמת תחנת דלק חדשה, אך מדגישה כי תכניות אלה נלקחו בחשבון כבר בהחלטה מ-2019, והן אינן יכולות לשמש בסיס לביטול החלטת ועדת הערר. השופטת דוחה גם את טענות העותרים בדבר היעדר אישור מהולנטה והצורך בתסקיר השפעה על הסביבה, ואינה מוצאת כל הצדקה לטענות אלה. השופט מתייחס לטענות הפרוצדורליות הנוגעות לסמכותה של ועדת הערר ולזכות הטיעון וקובע כי הן אינן מהוות פגם מהותי שיצדיק את ביטול החלטת ועדת הערר. לבסוף, השופט מדגיש את היקפה המצומצם של ההתערבות השיפוטית בהחלטות תכנוניות ומגיע למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת ועדת הערר. לפיכך, השופט מורה על דחיית שתי העתירות וקובע את תשלום ההוצאות.