ת"א 1952/08

תקציר

התובעת, חברה המעצבת בתי מזוזה מאבן, תבעה את הנתבעת, אסתר סעדה, בגין הפרת זכויות יוצרים וגניבת עין. התובע טען כי סעדה, סוכן המכירות שלהם לשעבר, החל לייצר ולמכור מזוזות שהפרו את זכויות היוצרים שלהם וביצע את עוולת גניבת העין, שכן אדם רגיל היה מתקשה להבחין בין המוצרים של התובע לבין המוצרים של סעדה. בתוך כך, סעדה הכחיש טענות אלה והגיש תביעה שכנגד בגין לשון הרע, בטענה כי מכתבי ההתראה של התובעת לגורמים המעורבים בהפצת המזוזות של סעדה מייחסים לה הפרת זכויות יוצרים. בית המשפט קבע כי מזוזות התובעת זכאיות להגנת זכויות יוצרים בשל היצירתיות והמאמץ שהושקעו בעיצובן. עם זאת, סעדה לא הפרה את זכויות היוצרים של התובעת שכן היא רק חיקתה את רעיון המזוזות של התובעת ולא את העיצוב הספציפי שלהן. לפיכך, מעשהו של סעדה היווה מעשה של חיקוי אך לא הפרת זכויות יוצרים. בנוסף, סעדה לא ביצעה את עוולת גניבת העין מאחר והתובעת לא הצליחה להוכיח כי המוצר שלה רכש מוניטין, המהווה תנאי הכרחי לתביעה כזו. באשר לתביעה שכנגד, מצא בית המשפט כי התובע אכן פרסם תכנים מכפישים אודות סעדה, אך עומדת לו הגנה לפי חוק איסור לשון הרע. לגופו של עניין, לתובע הייתה הגנת אמת בפרסום, שכן סעדה אכן חיקה את המוצר של התובעת, וחיקוי זה היה לטובת הציבור. זאת ועוד, התובעת פעלה בתום לב, שכן הפרסום נועד להגן על האינטרסים העסקיים הלגיטימיים שלה. לפיכך, הן התביעה העיקרית והן התביעה שכנגד נדחו, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים.