ע"א 19/81

תקציר

במקרה דנן, ביקשה המערערת פסק דין הצהרתי הטוען לזכויות בניה על גג משותף בבית משותף, למרות שהכירה קודם לכן בזכויות אלה השייכות לבעלי דירה סמוכה. בית המשפט דחה את הערעור, תוך שהוא מדגיש כי סעד זה הוא שוויוני ונתון לשיקול דעת, במיוחד כאשר המערערת נעדרת ידיים נקיות בשל התחייבויות העבר. המערערת, לאחר שוויתרה ביודעין על זכויות אלה בהסכם חוזי וקיבלה פיצוי באמצעות מחיר רכישה נמוך יותר, ניסתה לחזור בה מוויתור זה ללא הצדקה. בית המשפט חיזק את העיקרון לפיו זכויות בנייה, אף שהן בעלות ערך כלכלי, אינן מהותיות לרכוש המשותף אלא אם הוכח אחרת. העובדות הראו כי המערערת הסכימה בעבר והכירה בכך שזכויות אלה שייכות לבעלי הדירות האחרים; לפיכך, בית המשפט לא מצא בסיס לבטל את ההסכם המקורי או להמחות מחדש את הזכויות. היא הדגישה כי זכויות בנייה דורשות הסכמה הדדית בין בעלי בתים משותפים, ובהיעדר הסכמה מפורשת לשיפוץ לא ניתן לתבוע אותן באופן חד צדדי. בית המשפט הוסיף וציין כי טענת המערערת נעדרת תוכן משפטי, ולמעשה עושה שימוש לרעה במנגנונים פרוצדורליים לשם רווח בלתי צודק, ובכך מטילה על המערערת הוצאות כדי להרתיע מפני תביעות משפטיות בלתי ראויות כאלה בעתיד.