ת"א 26304-08-21

תקציר

התובע, שהיה מעורב בתאונת דרכים בשנת 2020, הגיש תביעה נגד הנתבעת, מבטחת הרכב בו נהגו, בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. קיומו של כיסוי ביטוחי אינו שנוי במחלוקת, כאשר המחלוקת העיקרית נסובה סביב גובה הנזק שיש לפצות. נזקיו של התובע כללו פגיעה בצוואר, והמומחה שמונה על ידי בית המשפט העריך נכות רפואית לצמיתות בשיעור של 5% ונכות זמנית של שבוע. בית המשפט קיבל את חוות דעתו של המומחה, כפי שהיא מקובלת אלא אם כן קיימים טעמים כבדי משקל מיוחדים, מה שאין כן כאן. לאחר מכן קבע השופט את המשמעות התפקודית של הנכות, בהתחשב בגורמים כמו גילו, עיסוקו ועברו התעסוקתי של התובע. הם הגיעו למסקנה כי הנכות התפקודית זהה לנכות הרפואית, מה גם שהתובע חזר לעבודה במשרה מלאה מבלי להוכיח הפסדים כלשהם. בגין נזקי כאב וסבל, אובדן כושר השתכרות עתידי והפסדי פנסיה, פסק בית המשפט לתובע 10,016 ₪ ו-75,000 ₪ בהתאמה, בהתבסס על אחוזי הנכות הנמוכים והיעדר השפעות תפקודיות משמעותיות. השופטת דנה גם בתביעות התובעת לסיוע לצד ג' בעבר ובעתיד ובהוצאות רפואיות, ופסקה 4,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה בעבר ובעתיד יחד. בהתחשב בכל הנזקים, בית המשפט הורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 89,016 ₪, בצירוף אגרת בית משפט, שכר טרחת עורך דין וריבית כקבוע בחוק. עוד העירה השופטת כי התעקשותם של שני הצדדים על הליך ממצה, ללא הצדקה, אינה רצויה, והזהירה מפני פעולות כאלה המבזבזות זמן ומשאבים שיפוטיים. לבסוף, השופט העניק זכות ערעור משפטית לשני הצדדים.