צ"ה 20189-10-21

תקציר

בית המשפט מצא כי למבקשים עומדת זכות עמידה בהליך וכי התקיימו כל התנאים להפעלת הסמכות לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה. ראשית, נמצא כי אכן בוצעה עבירה בבניין, שכן בניית קומה נוספת ללא היתר בניה מהווה עבירה על חוק התכנון והבניה, ועל כך לא חלקו המתנגדים. שנית, בית המשפט מצא כי הבקשה ממלאת את הדרישה כי מבצע העבירה אינו בר ענישה, שכן העבירה הפכה לחסומה בחוק, וההליך הפלילי נגד העבריין המנוח הופסק בעילה של אי כשירותה לעמוד לדין. שלישית, בית המשפט קבע כי קיים אינטרס ציבורי מיוחד בהוצאת צו הריסה, שכן הבנייה המדוברת הביאה לשתי הרשעות פליליות, וההליכים נגד העבריין המנוח הופסקו רק לאחר הגשת כתב אישום שלישי. הבנייה הבלתי חוקית עומדת על תילה למעלה מעשרים שנה, וממוקמת בשטח ללא היתר תכנוני, ולכן האינטרס הציבורי באכיפת חוקי התכנון גובר על האינטרס הפרטי של המתנגדים. זאת ועוד, המתנגדים לא נפגעו מהעיכוב בהגשת הבקשה ואף נהנו ממנו, שכן המשיכו להשתמש בבניין בתקופה זו. לפיכך נדחתה ההתנגדות לצו ההריסה, ובית המשפט הורה על הריסת המבנה בתוך חודשיים, עם אפשרות להאריך תקופה זו בשלושה חודשים נוספים, וקבע כי המתנגדים יישאו בהוצאות ההריסה אם תבוצע על ידי המבקשים. כמו כן חויבו המתנגדים לשלם הוצאות בסך 4,000 ₪ למבקשים, ולשני הצדדים ניתנה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.