בג"צ 3089/20

תקציר

המדינה טענה כי יש לדחות את העתירה בשל השיהוי בהגשה וכי מרבית הטענות שהציג העותר הפכו למיותרות בעקבות הקמת הממשלה הנוכחית. זאת, משום שהמשיבה כבר אינה חברה בוועדות בהן הייתה חברה בעבר, למעט הדירקטוריון, נושא שנדון בעתירה קודמת. עוד טענה המדינה כי לא נפל פגם בהחלטת רשות החברות הממשלתיות בנוגע להכללת המשיב בצוות הדירקטורים וכי הבקשה לחקירה פלילית נעדרת הצדקה משפטית, במיוחד בהתחשב בזמן שחלף מאז האירועים המדוברים. המשיבה יישרה קו עם טענות המדינה והדגישה כי טענות העותרת בדבר התנהלותה חסרות שחר, במיוחד נוכח הזמן שחלף. בנוסף, ציינה המשיבה כי היא אינה מכהנת כיום בתפקיד ציבורי כלשהו, מה שמייתר את העתירה. העותר טען בתשובתו כי לא ברור אם המשיב פרש לחלוטין מהגופים הציבוריים הנזכרים וכי יש להיעתר לבקשתו לגילוי מסמכים. בית המשפט, לאחר שבחן את הטענות, צידד במדינה ובמשיב. נמצא כי העתירה נדחתה וכי הסעדים המבוקשים הפכו למיותרים מאחר שכהונתו של המשיב במרבית הגופים הציבוריים הסתיימה. עוד קבע בית המשפט כי לא יתערב בהחלטת רשות החברות הממשלתיות בעניין הדירקטוריון, מה גם שהעותרת לא העלתה טענות חדשות ביחס לעתירה הקודמת. זאת ועוד, בית המשפט סירב להורות על פתיחה בחקירה פלילית בשל היעדר ראיות ושיקול דעת של רשויות התביעה בעניינים אלה. לבסוף, הציע בית המשפט כי העותר יוכל להשתמש בשיטה חלופית של בקשת מידע לפי חוק חופש המידע. משכך, העתירה נדחתה, והעותר חויב בהוצאות בסך 2,500 ₪ מהמדינה, מאחר שרוב פניותיו המקדמיות למשיבי המדינה נותרו ללא מענה.