עמ"ה 1142/01

תקציר

בית המשפט מצא כי למערער היה גידול הון בלתי מוסבר על פני תקופה של שלוש שנים והוסיף את ההפרש - 410,294 ₪ - להכנסתו החייבת. המערער טען כי פקיד השומה התעלם ממספר גורמים שהסבירו את ההעלאה. בית המשפט בחן כל אחד מהגורמים הללו ומצא כי המערער לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו. ראשית, טען המערער כי קיבל הלוואה/מתנה בסך 220,800 ₪ מגיסו, אך בית המשפט מצא את הטענה בלתי משכנעת, מה גם שהגיס לא העיד וראיות המערער לא הספיקו להוכחת ההעברה. בנוסף, טען המערער כי קיבל 46,000 ₪ ממכירת רכבה של בתו, אך בית המשפט הגיע למסקנה כי ראיותיו של המערער אינן אמינות וכי סביר להניח שמקורו של הכסף במערער עצמו. המערער גם חלק על חישוב חובו של פקיד השומה לקבלן, אך בית המשפט הסכים עם נתוני פקיד השומה, שכן המערער לא הציג כל ראיה משכנעת לכך. ככלל, קבע בית המשפט כי פסק דינו של פקיד השומה היה מוצדק ודחה את הערעור, תוך שהוא מציין כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. המערער חויב לכסות את הוצאות המשיב ושכר טרחת עורך דין, תוך אפשרות לערער על ההחלטה לערכאה גבוהה יותר אם יחפוץ בכך.