ע"פ 2148/13

תקציר

הערעור מתייחס להרשעה בתקיפה בנסיבות מחמירות בכוונה תחילה ולכליאת שווא, וכן לעונש שנגזר עליה, בעקבות אירוע אלימות במשפחה שבו המערער, שעלה מאתיופיה יחד עם המתלוננת, נעל את דלת דירתם, תקף את המתלוננת וגרם לה לחבלות קשות. השאלה המשפטית העיקרית היא האם הייתה למערער כוונה הנדרשת לגרום חבלה חמורה. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער על יסוד חזקת הכוונה, לפיה אנשים מודעים לאופי הפיזי של מעשיהם ולתוצאותיהם. המערער טען כי יש להפריך את החזקה לאור מכלול הראיות המצביעות על כך שלא התכוון סובייקטיבית לפגוע במתלוננת, וכי מעשיו נבעו מ"כעס עיוור". עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי המערער לא העלה ספק סביר באשר להיווצרות הכוונה הנדרשת, במיוחד נוכח הצהרותיו שלו המתארות את האירוע ותוצאותיו, וחוות הדעת הפסיכיאטרית המצביעה על כך שהיה מודע למעשיו. אשר לגזר הדין, הסכים בית המשפט עם העיקרון לפיו אלימות במשפחה מחייבת תגובה עונשית קשה. בית המשפט הדגיש את חוסר האנושיות של התנהלות המערער ואת הצורך להגיב בחומרה למקרים כאלה, במיוחד בהתחשב בהשלכות הנפשיות של מעשי אלימות מתמשכים על הקורבנות. עם זאת, החליט בית המשפט להפחית את העונש משבע שנים לחמש שנים ותשעה חודשים בהתחשב בעברו הנקי של המערער, בהיעדר אירועי אלימות קודמים, בהבעות החרטה המיידיות שלו, בנסיבות המקרה המצביעות על היעדר תכנון מוקדם ובעמדת המתלונן שביקש להקל בעונשו. העונש המופחת, הדגיש בית המשפט, עדיין משקף את חומרת מעשיו של המערער. השופט ח' מלצר והשופט נ' סולברג הסכימו עם ההחלטה.