עת"מ 35105-07-12

תקציר

העותר הגיש בקשה לסילוק חובו לעירייה המשיבה, בטענה שהתיישן, ולחילופין מבקש הפחתה על בסיס מכתב הנחות שקיבל מהעירייה. המשיב טוען כי יש לדחות את העתירה בשל השיהוי הרב בהגשה, וכי החוב תקף ומכתב ההנחה אינו מהווה הבטחה מחייבת. השופטת מסכימה כי העתירה הוגשה באיחור אך בוחרת שלא לדחותה, שכן קיימת מחלוקת אמיתית בין הצדדים. הסוגיות המרכזיות הן האם החוב מיושן, והאם מכתב ההנחה מחייב. השופט פוסק נגד העותר בעניין הראשון, וקובע כי חובו תקף כפי שהודה בו מספר פעמים, וננקטו נגדו הליכי גבייה, דבר המפסיק את תקופת ההתיישנות. בסוגיה השנייה קובע השופט כי אמנם כתב ההנחה אינו הבטחה שלטונית שכן לראש המועצה לא הייתה סמכות להבטיח הנחות, אך חפותו של העותר ורשלנות העירייה מצדיקות התחשבות מסוימת. לפיכך, השופט מורה כי חובו של העותר אינו נושא ריבית, אלא משאיר פתח לאפשרות ערעור לגופו של החוב. כל צד אחראי לשכר טרחתו, ופסק הדין יוגש לבאי כוח הצדדים.