עמ"נ 34731-08-14

תקציר

סמכותו של בית המשפט בערעור מינהלי זה מוגבלת לביקורת שיפוטית על החלטת בית הדין על סמך הטיעונים שהובאו בפניו. לפסק הדין של בית המשפט העליון בעניין גברסילאסי, שביטל הוראות מסוימות בחוק ההסתננות, אין השפעה ישירה על מקרה זה, משום שהחלטת הביטול הוקפאה לשלושה חודשים והכנסת תיקנה מאז את החוק. תפקידו של בית המשפט אינו להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הרשות המינהלית אלא להתערב רק אם נפל פגם במשפט המינהלי או שההחלטה בלתי סבירה בעליל. המערערים טענו, כי ההחלטה ליתן "צו עיכוב הליכים" למערער מס' 1, אביו של המערער מס' 2, פוגעת בזכויותיהם ואינה סבירה. עם זאת, החלטת בית הדין לפרש את "קריטריון המשפחה" כחל רק על אבות לילדים קטינים הייתה סבירה ומבוססת. המערערים לא הציגו טיעון משכנע או תימוכין משפטיים לפרשנות רחבה יותר. גם מסקנתו של בית הדין כי נסיבותיו של המערער מס' 2 אינן מצדיקות יחס מיוחד הייתה סבירה, מה גם שהוא כבר עזב את בית אביו בטרם הוצא צו השהייה. טענת המערערים כי לא היה די מקום במתקן חולות כדי להכיל את כל המסתננים הזכאים, ועל כן לא היה מקום לפגוע במערער מס' 1, נעדרת מאגר די כדי לתמוך בה. בית הדין לא התעלם מקשייהם של המערערים והציע למערער מס' 2 בחירה בין שהייה עם אביו במעון לבין הישארות נפרדת ממנו בחוץ. לאור האמור לעיל, הערעור נדחה. בדרך כלל היו מוטלים הוצאות משפט בהליכים מסוג זה, אך נוכח מצבה של המערערת מס' 1 ומצוקתה הכלכלית של המערערת מס' 2, מחליט בית המשפט שלא להטילן במקרה זה.