ו"ע 6650-09-20

תקציר

הערעור מתייחס לשומת המס של המערערת בעקבות מכירת מחצית מאחזקותיה בחברה בת. מניות חברת הבת נרכשו על ידי המערערת בשני מועדים שונים: מחציתם עם הקמת חברת הבת בשנת 1987 והמחצית הנותרת בשנת 2008. המניות נמכרו בשנת 2018. המערערת חישבה את השומה העצמית שלה על ידי ביצוע חישוב יחיד המפחית את סך העלויות מסך שווי המכירה, תוך ייחוס שווי הרכישה היחסי לשתי הרכישות. המשיב דחה את השומה העצמית של המערערת וערך חישוב כאילו מדובר בשתי עסקאות שונות. המשיב גם לא הכיר בהפסד ההון בשל היעדר אישור פקיד השומה. לחילופין, ביקשה המערערת לחזור בה מחישובה הראשוני ולייחס את המכירה לרכישה בשנת 2008, דבר שיגרום לה הפסד. המערערת טענה כי יש לאפשר לה לקבוע את מקור המניות שנמכרו, מה גם שהמניות לא נסחרו בבורסה. בית המשפט דחה את טענתה החלופית של המערערת, בקובעו כי לא הובאו ראיות מספיקות לביסוס טענתה וכי הערכתה העצמית הראשונית הייתה מוצדקת יותר מבחינה כלכלית. באשר לשיטת החישוב, קבע בית המשפט כי יש לפצל את שווי המכירה בין שני מועדי הרכישה. הסיבה לכך היא ששיעורי המס משתנים בהתאם למועד הרכישה ופיצול שווי המכירה מאפשר חישוב מדויק יותר של המס המגיע. כמו כן, דן בית המשפט בתחולתו של סעיף 94ג לפקודת מס הכנסה, המתייחס להפחתת דיבידנד מהפסדי הון בתנאים מסוימים. בית המשפט מצא כי לוועדה סמכות לדון בסוגיה זו וכי יש להכיר בהפסדי הון בערכים נומינליים בלבד. בית המשפט בחן גם האם נסיבות המקרה נופלות בגדרו של סעיף 94ג והגיע למסקנה כי הן המערער והן המשיב הרחיקו לכת בפרשנותם. בית המשפט פירש את הסעיף בדרך ביניים, תוך צמצום עיוותי מס וכפל מס שיכולים לנבוע מפרשנות רחבה. בית המשפט קבע כי יש לפרש את סעיף 94ג כך שיחול רק על דיבידנדים שחולקו מרווחי החברה המחלקת שנצברו לפני רכישת המניות. לחילופין, הציע בית המשפט לפרש את הסעיף כך שיוסיף לתמורה את הדיבידנדים החייבים במס שקיבלה המערערת, ובכך להקטין את הפסד ההון הנומינלי. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לפצל את שווי המכירה בין שני מועדי הרכישה, לחשב את הפסד ההון במונחים נומינליים ולא לחול הוראות סעיף 94ג. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו.