ת"א 39190-07-17

תקציר

התובעים, בעלי קרקע פרטית מוסדרת, הגישו תביעה נגד הנתבעת, בדרישה כי הנתבעת תסיר את ידה מהקרקע ותשלם להם דמי שימוש הולמים. הנתבעת טענה כי היא מחזיקה במקרקעין למעלה משמונים שנה וכי יש לדחות את תביעת התובעים בשל השיהוי הרב בהגשתה, אשר גרם לה נזק ראייתי. עוד טענה כי החזקתה במקרקעין מהווה חזקה נוגדת, המקנה לה זכות במקרקעין מכוח חוק ההתיישנות, ולחילופין ביקשה לרכוש את הקרקע במרשם לפי סעיף 78 לחוק המקרקעין. בית המשפט דחה את טענותיה המקדמיות של הנתבעת בדבר השיהוי בהגשת התביעה, וציין כי היו לתובעים טעמים לגיטימיים שלא למהר להגיש תביעה, וכי הנסיבות אינן מצדיקות דחיית התביעה בנימוקים אלה. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבע לחזקה נוגדת, וקבע כי הנתבע לא עמד בתנאים הנדרשים. הראיות הראו כי החזקתו של הנתבע במקרקעין החלה ברשות הבעלים וכי לא חל שינוי בסטטוס ההחזקה כדי להצביע על חזקה נוגדת. בנוסף, הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי הבעלים הקודמים ידעו על החזקה בה או התנגדו לה עד שנת 1965. יתר על כן, בית המשפט מצא כי הנתבע אינו יכול לטעון לרכישה במרשם לפי סעיף 78 לחוק המקרקעין, שכן הוראה זו חלה רק על אדמות מדינה והמקרקעין הנדונים היו פרטיים. כמו כן, טענת הנתבעת כי החזקה בה החלה עוד בידי צד שזכותו במקרקעין לא הוכחה משמעה כי לא תוכל להצליח בתביעתה לרכישת התיישנות. באשר לתביעת התובעים לדמי שימוש, קיבל בית המשפט את טענת התובעים כי יש לחשב את האגרות על פי השווי המיטבי של הקרקע המיועדת למגורים, ולא על פי שימושה החקלאי בפועל. בית המשפט קבע כי שיעור דמי השימוש ההולם עומד על 6% והורה לנתבעת לשלם לתובעים סך של 72,453 ₪ עבור חמישה חודשי שימוש, החל מיום 15.2.2017 ועד להגשת התביעה ביום 18.7.2017. לסיכום, בית המשפט פסק לטובת התובעים, והורה לנתבעת להסיר את ידה מהמקרקעין ולשלם לתובעים דמי שימוש, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בתוך 30 יום. ההחלטה ניתנה ביום 4.6.2020.