ת"פ 57447-02-22

תקציר

הכרעת הדין דנה בעונשו של נאשם שביצע שלוש עבירות של יידוי אבנים לעבר כלי רכב נהוגים על ידי אזרחים ערבים והחזיק סכין. בית המשפט מכיר בערכים המוגנים הקשורים לעבירות ובמידת הנזק שנגרם, ומעריך כי הוא גבוה בשל מספר העבירות ומתון בגין החזקת הסכין. כמו כן, הוא דן במדיניות הענישה המקובלת בעבירות יידוי אבנים, המדגישה את חומרת מעשיהם, במיוחד כאשר הם מונעים ממניע גזעני, ואת הצורך בהרתעה. נסיבות ביצוע העבירה נלקחות בחשבון, לרבות היעדר תכנון מוקדם, גילו הצעיר של הנאשם, מצבו הנפשי המפוכח והיעדר כל נזק שנגרם כתוצאה מביצוע העבירות. בית המשפט קובע כי טווח הענישה המתאים הוא בין 12 ל-30 חודשי מאסר, בהתחשב בחומרת העבירות ובנסיבות הסובבות אותן. כמו כן, בית המשפט מכיר בהודאתו של הנאשם, בעברו הנקי ובמאמצי השיקום החיוביים, המצדיקים עונש בקצה התחתון של הטווח. עם זאת, בשל המניע הגזעני והצורך בהרתעה במקרים כאלה, בית המשפט גוזר על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי בגין עבירות עתידיות. השופט מדגיש כי המאסר נחוץ, למרות השיקום המוצלח, כדי לקיים את עקרון ההלימה וההרתעה בפשעים על רקע גזעני. פסק הדין מסתיים בפירוט העונשים וזכויות הנאשם בערעור.