רע"א 3055/22

תקציר

לאחר שבחן את בקשת רשות הערעור, החליט בית המשפט לדחות אותה, ובכך אישר מחדש את ההנחיות הפרוצדורליות לתגובות באישור התובענה הייצוגית. על פי הכללים שנקבעו, התשובות חייבות להיות תשובות ישירות להגנה, ללא הצגת טענות חדשות או ראיות שאינן קיימות בבקשת האישור המקורית, כדי למנוע את הפיכתן להזדמנות לביצוע שיפורים לאחר הוק. גישה זו הודגשה במקרים דומים בעבר, בהם טענות המרחיבות את הבסיס המשפטי או העובדתי הראשוני של בקשת האישור נחשבו בלתי ראויות. ההחלטה הדגישה את שיקול דעתו הרב של בית משפט קמא בעניינים פרוצדורליים, ובפרט בתובענות ייצוגיות מורכבות, המצמצם את הסיכוי להתערבות בערעור אלא אם מתקיימות נסיבות חריגות. טיפולו של בית המשפט המחוזי במקרה הנוכחי נקבע כפרוצדורלי גרידא ונקי מכל פגם מוצדק המצדיק עיון בערעור. המבקשים הרחיבו בטעות את טענותיהם בתגובה להגנות, והכניסו מסגרת משפטית נורמטיבית רחבה וטענות חדשות שהיו צריכות להיכלל מלכתחילה. בית המשפט דחה את טענת המבקשים כי לא יכלו לפרט הפרות רגולטוריות רלוונטיות בשל פערי מידע לכאורה. התקנות וההנחיות אליהן התייחסו נגישות לציבור, ובכך שוללות את טענתם. כך, המבקשים לא הוכיחו בדיקת נאותות בבניית בקשת האישור שלהם, ובכך מנעו התאמות רטרואקטיביות. בעוד שבית המשפט הכיר באפשרות לאפשר תוספות רטרוספקטיביות במקרים מסוימים, לא התקיימו כאן נסיבות כאלה המצדיקות שינוי ליבת המחלוקת. ניסיונם של המבקשים למנף אזכור קצר של תקנה בהגשתם המקורית כדי לנמק את טענותיהם החדשות הנרחבות נדחה, שכן הוא סותר את תביעותיהם לאחר מכן. משכך, אושרה החלטת בית המשפט המחוזי למחיקה מוחלטת של הראיות הנוספות, המוצדקת באופיו הנרחב והבלתי ראוי של מסמך התגובה. בסופו של דבר, נדחתה בקשת רשות הערעור, והמבקשים חויבו בהוצאות המשפט של המשיבים.