בד"א 26/20

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעור על זיכויו של משיב שהואשם באיומים על עורך דין אחר. בערעור נטען כי פסק דינו של בית משפט קמא היה שגוי ודינו להתבטל. עם זאת, ערכאת הערעור חולקת על כך ומדגישה כי סיווג ביטוי כאיום צריך להיעשות בזהירות, שכן הוא מגביל את חופש הביטוי. ערכאת הערעור מסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא כי דברי המשיב, אף שהיו חריפים וקשים, לא היו איומים אלא הבעת תרעומת וכוונה להגיב באמצעים משפטיים. מבחן האדם הסביר, החל על ההקשר שבו נאמרו הדברים, תומך במסקנה זו. כמו כן, בית המשפט מדגיש כי יש לבחון את התבטאויותיהם של עורכי הדין במהלך ההליך המשפטי באופן גמיש, המאפשר ניסוח חד ללא חשש מוגזם לחציית גבולות. ערכאת הערעור דנה גם בסוגיית הרשעתו של המשיב בעבירות אחרות המוזכרות בתלונה, כגון הפרת כללי האתיקה והתנהגות בלתי הולמת של עורך דין. בית המשפט קובע כי אין מקום להרשיע את המשיב בעבירת סל כללית לאחר זיכויו מהעבירה העיקרית. עם זאת, בית המשפט מבחין את המקרה מפסקי דין קודמים וטוען כי ניתן להרשיע את המשיב בעבירה ספציפית נוספת המוזכרת בתלונה, המנוגדת לתקנה 26 לכללי האתיקה. כלל זה מתייחס לאופן שבו עורך דין צריך להתנהג כלפי עמיתיו. בסופו של דבר, ערכאת הערעור מקבלת חלקית את הערעור, מרשיעה את המשיב בהפרת תקנה 26, ומחזירה את התיק לבית המשפט קמא לדיון נוסף בסוגיית הענישה. ההחלטה מדגישה את החשיבות של שמירה על יחסים מקצועיים ומכבדים בין עורכי הדין, גם בהליכים משפטיים חריפים.