ת"א 55100/07

תקציר

במרכזה של תביעה כספית בסך 423,367 ₪, שחבה הנתבעת 1 לתובע. הנתבע 2 משמש כערב לחלק מסכום זה. הנתבעים טוענים כי החלטת התובעת לדרוש פירעון מיידי של החוב הייתה שלא כדין, וטענו כי התובעת גילתה בעבר גמישות כלפיהם, וכי התקיימו נסיבות חריגות סביב עיתוי דרישת ההחזר. עוד הם טוענים כי נגרמו להם נזקים כתוצאה ממעשיו של התובע, דבר שהשפיע על השקעותיו ועסקיו. מנגד, התובעת מצדיקה את מעשיה בכך שחשבונות הנתבעים חרגו ממסגרת האשראי המוסכמת, מה שמקנה להם זכות לדרוש פירעון מיידי. כמו כן, התובע מכחיש את הטענות לזיוף הקשור להלוואה לרכב וטוען כי סיפק את המסמכים הדרושים לנתבעים. בית המשפט, לאחר ששמע את שני הצדדים, מצדד בתובע. היא מוצאת כי אין די בטענות הנתבעים כדי להצדיק חקירה נוספת, במיוחד בהתחשב בכך שהם מודים בחבות החוב ואינם חולקים על הסכום. בית המשפט דוחה את טענות הנתבעים וקובע כי חשבונם היה במשיכת יתר משמעותית, דבר שהצדיק את מעשיו של התובע. בנוסף, בית המשפט דוחה את תביעת הנתבעים לפיצויים, בנימוק של היעדר קשר סיבתי וראיות. השופט מתייחס גם לבקשת הנאשמים לגילוי מסמכים כניסיון לעכב את ההליכים ומציין כי המסמכים המבוקשים כבר נמסרו לעורך דינם הקודם של הנאשמים. בקשת רשות ההגנה נדחית, והנתבעים נדרשים לשלם הוצאות בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ. ההחלטה מתקבלת בהעדר הצדדים וחתומה על ידי השופטת רחל ארקובי.