מ"ת 24074-08-13

תקציר

הכרעת הדין דנה בראיות שהציגה המאשימה ובשאלה האם הן מהוות ראיה לכאורה לאשמה, תוך שימת דגש על אופיין הנסיבתי של הראיות. השופט בוחן בקפידה את פיסות הראיות, ומכיר בכך שכל פיסה בנפרד עשויה להיות תמימה ומקרית. אלא שהשילוב של נסיבות אלה מצייר תמונה שונה. הראיות כוללות גילוי רעל במוצרי מזון וברכבו של המשיב, יחד עם מזרקים ובגדים מוסווים. עדותה של הבת מציבה את המשיב ליד דלפק המטבח כשהוא מוסווה, ובצילומי אבטחה מתועד כניסתו הבלתי מורשית לביתה של המתלוננת בהזדמנויות שונות כשהוא לבוש בתחפושת. בנוסף, הודעותיו של המשיב למודיע, המעידות על מעורבותו, והתנהגותו החשודה, כגון בריחה מהמקום והחלפת בגדיו במהירות, תורמים כולם לתיק נגדו. השופט מגיע למסקנה כי ההשפעה המצטברת של ראיה נסיבתית זו אינה יכולה להיחשב מבחינה לוגית כתמימה או מקרית, ומצביע על אשמתו של המשיב. יתר על כן, השופט מתייחס לטענות ההגנה וקובע כי אין בהן כדי להפחית מעוצמתן הכוללת של ראיות המאשימה. ההחלטה שוקלת גם את עילות המעצר, בנימוק של חשש לשלום הציבור, האפשרות שהמשיב ישבש את המשפט וחומרת העבירות הנטענות. השופט מדגיש כי גם בראיות לכאורה ועילות למעצר, יש לבחון חלופות מעצר ולדחות את הדיון לתסקיר מעצר. המשיב מצוה להותירו במעצר עד להחלטה אחרת, כאשר פסק הדין ניתן בהיעדרם ביום 6.10.2013.