בד"מ 26/14

תקציר

פסק הדין דן בחומרת עבירת המשמעת של הלנת כספים שלא כדין והעברה שלא כדין של כספי לקוחות, הנחשבת לאחת מעבירות המשמעת החמורות ביותר, הפוגעת באמון הציבור במקצוע עריכת הדין. רוב חברי ההרכב מטילים שלוש שנות השעיה בפועל ושנתיים מאסר על תנאי על הנאשם, עורך דין שעיכב שלא כדין כספי לקוחות ושלח איתם יד. עם זאת, השופט היושב בדין סבור כי נסיבות המקרה מצדיקות עונש קל יותר, וממליץ על השעיה בפועל של אחד עשר חודשים, המצטברים עם כל השעיה קיימת אחרת. עברו המשמעתי העשיר של הנאשם, הכולל מספר הרשעות קודמות בעבירות משמעת, מהווה שיקול משמעותי בגזר הדין, ומצביע על נטייה חוזרת ונשנית לעבירות. בית המשפט דוחה את טענות הנתבע בנוגע למצבו הרפואי ולא מוצא כל ראיה להשפעתו על אי העברת הכספים. היא גם דוחה את טענותיו לסכום זניח, ומדגישה כי הסכום המדובר - סכום בן חמש ספרות - הוא משמעותי. יתר על כן, בית המשפט אינו מוצא חרטה כנה בדברי הנאשם, ומציין כי הוא מאשים את לקוחותיו במקום לקחת אחריות על מעשיו. הרוב מצדיק את ההשעיה בפועל לשלוש שנים בצורך להגן על הציבור, לשמור על אמון הציבור ולשרת מטרות הרתעה ומניעה. כמו כן, הם שוקלים את נסיבותיו המקלות של הנאשם, לרבות גילו, מצבו הרפואי, החזרת הכספים והיעדר שכר טרחה, ומאזנים אותן עם חומרת העבירה ועברו המשמעתי. השופט היושב בדין, לעומת זאת, נותן משקל רב יותר לגורמים המקלים, וסבור באופן סובייקטיבי כי הנתבע לא התכוון לגנוב כסף אלא חלק על שכר הטרחה. בנוסף, השופט שוקל את מצבו הבריאותי של הנאשם, זיכוי באישומים אחרים ופעילותו הציבורית ההתנדבותית. בסופו של דבר, הרוב מטיל שלוש שנות השעיה בפועל ושנתיים מאסר על תנאי, בעוד השופט היושב בדין מעדיף השעיה בפועל של 11 חודשים.