פש"ר 25243-04-18

תקציר

בית המשפט הכריע במחלוקת הנוגעת למכירת זכויותיו של חייב בנכס מסחרי במסגרת הליך פשיטת רגל. נכסיו העיקריים של החייב היו מניות בחברה וזכויות בנכס מסחרי באשקלון, שניהם נתונים לתביעות של אשתו ושותף עסקי. המנהל המיוחד המטפל בנכסי החייב ביקש למכור את הזכויות בנכס לצד שלישי תמורת 5.5 מיליון שקל, אך השותף העסקי טען כי יש לו זכות סירוב ראשונה לרכוש את הנכס תמורת 5.1 מיליון שקל. בית המשפט דחה את טענת השותף, וקבע כי מחיר המכירה המוצע נמוך משמעותית משווי הנכס וכי הצעות מאוחרות יותר של הצד השלישי - שהגיעו בסופו של דבר ל-6.9 מיליון שקל - עלו על היתרונות שבהשלמת המכירה במחיר הנמוך יותר. בנוסף, קבע בית המשפט כי הצעתו של החייב לממש את זכויותיו בנכס בסכום של 3.3 מיליון שקל אינה סבירה בהתחשב בשווי הנכס ובסיכונים הפוטנציאליים הכרוכים בתביעותיה של אשתו בנכס. לפיכך אישר בית המשפט את מכירת זכויות החייב לצד השלישי תמורת 6.9 מיליון שקל בתוספת מע"מ, בתנאי שהשותף העסקי לא יממש את זכות הסירוב הראשונה בתוך 14 יום. כמו כן ניתנה לחייב ארכה של 7 ימים להסכים למכירה או לעמוד בפני פשיטת רגל. פסק הדין הדגיש את החשיבות של מקסום תמורת המכירה לטובת נושי החייב ואת הצורך בגישה כוללת להליך פשיטת הרגל, לרבות ההשפעה הפוטנציאלית על אשתו ושותפו העסקי של החייב.