ת"א 24848-01-22

תקציר

בית המשפט פסק לטובת התובעת, מינהל מקרקעי ישראל (רמ"י), בתביעת הפינוי שהגיש נגד הנתבעת. הנתבע תופס ומשתמש במקרקעין של מנהל מקרקעי ישראל מזה שנים רבות ללא הסדר חוקי, למרות שהיה מודע לצורך בכך. נכונותה של רמ"י לאורך השנים לסייע בהסדרת השימוש של הנתבע במקרקעין הותנתה בדרישות מסוימות שהנתבע לא עמד בהן. בית המשפט קבע כי הנתבעת לא קיבלה הרשאה מפורשת או משתמעת להשתמש בקרקע, וכי כל היתר מכללא בוטל עם דרישת רמ"י לנתבע לפנות את הקרקע. הנתבע גם לא הביא ראיות להשקעה משמעותית במקרקעין בהסכמת הבעלים. כמו כן, בית המשפט קבע כי פעולת רמ"י לפינוי הנתבע לא נבעה מחוסר תום לב, אלא מהצורך הציבורי להשתמש בקרקע לפיתוח אזור תעשייה, תוך גרימת נזק כלכלי רב להמשך האכלוס בקרקע. גם ניסיונותיה של רמ"י לסייע לנאשם למצוא קרקע חלופית זכו להכרה מצד בית המשפט. לפיכך, בית המשפט הוציא צו לפינוי הנאשם והריסת כל המבנים בקרקע, בצירוף שכר טרחת עורך דין, בתוך 120 יום. הנתבעת לא הייתה זכאית לפיצוי בגין הפינוי שכן הרישיון לא קבע זאת, ולא הוגשה תביעה שכנגד.