ו"ע 17631-02-23

תקציר

פסק הדין מקבל את ערעורה של יוצאת מלחמת העולם השנייה, המכיר בזכותה לגמול לפי חוק נכי מלחמה מיום 15.2.2018, ולא מיום 30.3.2022 המאוחר יותר, כפי שהוחלט בעבר. ועדת הערר מצאה כי המדינה הפרה את חובת הזהירות והידע בהחלטתה משנת 2015, שכן לא ידעה את המערערת בדבר זכויותיה ובדבר האפשרויות להכרה רטרואקטיבית לפי חוק נכי המלחמה הנאצי, למרות שבבקשתה צוין במפורש נסיבות לחימה. הוועדה הדגישה כי גילה המתקדם של המערערת, מחסום השפה שלה ומצבה הנפשי באותה עת חייבו עוד יותר את הרשות למסור לה מידע מדויק. בנוסף, טענת המדינה כי התפשרות על הסדרים מנוגדת לחוק ומובילה לאפליה לא התקבלה, שכן הוועדה הדגישה את שיקול הדעת הנתון לרשויות המינהל במקרים כאלה. עוד צוין בהחלטה כי חששותיה של המדינה בנוגע להשלכות התקציביות אינם מבוססים ומוטלים בספק. כסעד, הורתה הוועדה לדחות את מועד ההכרה בהשתתפותה של המערערת במלחמת העולם השנייה להגשת בקשתה הראשונה בשנת 2015. לפסק הדין השלכות על המשפט המנהלי, תוך הדגשת חשיבותה של קבלת החלטות הוגנת ומושכלת על ידי רשויות ציבוריות.