ע"פ 5046/93

תקציר

במקרה של ראש עיריית אילת, שזוכה מאשמת שוחד והפרת אמונים, בחן בית המשפט העליון את חוקיות נסיעתו ליפן, שמומנה על ידי חברה יפנית בעלת אינטרסים באילת. ראש העיר טען כי הנסיעה חיונית לפיתוח עירוני ואושרה תחילה ברוב במועצת העיר. עם זאת, בית המשפט מצא כי למרות שהנסיעה שירתה אינטרסים ציבוריים, המימון על ידי חברה בעלת התנהלות מוניציפלית עדיין מהווה מתנה שיש בה כדי לפגוע במשוא הפנים של ראש העיר. בית המשפט הדגיש כי מתנות לעובדי ציבור יכולות להיחשב כשוחד אם הן נוגעות לחובותיו של נושא המשרה, דבר הפוגע באמון הציבור. למרות זאת, בית המשפט הגיע למסקנה כי ראש העיר נעדר את הכוונה הפלילית הדרושה להרשעתו בשוחד או בהפרת אמונים, שכן לא הייתה לו "מודעות ממשית" לכך שהוא מקבל טובת הנאה שלא כדין. החלטה זו נבעה ממעשיו, כגון פנייה לאישור המועצה והתייעצות עם ממונה על המחוז, שבית המשפט פירש כהיעדר עוולה מכוונת. בנוסף, בית המשפט דן במימון הבלתי הולם של נסיעתה של אשת ראש העיר, והציע לעירייה לממן נסיעות כאלה במידת הצורך. בסופו של דבר, הרוב פסק נגד הערעור וקבע את זיכויו של ראש העיר, אם כי דעה חולקת טענה כי הטעיית המועצה בנוגע לנסיעתה של אשתו מעידה על כוונה פלילית.