ה"פ 5036/05

תקציר

המבקשת, שבנה נפטר, מבקשת לרשום דירה על שמה. לטענתה, הדירה נרכשה על ידי בנה מחברה שהייתה בבעלותו החלקית, ולאחר מותו ירשה אותה. הדירה, לעומת זאת, רשומה על שם חברה אחרת, המנהלת את הבניין. המבקשת טוענת כי טיבו של הסעד המבוקש – להכריז עליה כבעלת הדירה על סמך הסכם בעל פה – אינו מחייב חוזה בכתב, מה גם שהזכויות בדירה הן חוזיות ולא ממשיות. יתרה מכך, היא ובנה שימשו כבעלי הדירה, שיפצו אותה והשכירו אותה במשך שנים, מה שמעיד על קיומו של הסכם תקף. החברה המשיבה טוענת מנגד כי טענת המבקשת מהווה שינוי מראית עין שלא כדין וכי נדרש הסכם בכתב. עוד הם מוסיפים כי המבקשת לא הביאה כל ראיה להסכם כזה, וטענתה מבוססת על עדות שמיעה. לאחר ששקל את חומר הראיות והחקירה הנגדית, מקבל בית המשפט את טענת המבקש. היא קובעת, כי סביר יותר מאשר לא היה הסכם בין בנה של המבקשת לבין החברה המשיבה, במיוחד בהתחשב בכך שהמבקשת ובנה החזיקו בדירה ושימשו כבעליה במשך שנים רבות. הימנעותה של החברה מלרשום את הדירה ברישומותיה תומכת אף היא בטענת המבקש. לפיכך, בית המשפט מורה לחברה המנהלת לרשום את הדירה על שם המבקש, ועל שני הצדדים לשאת בהוצאותיהם.