ע"א 32/73

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך בין אב לבנו על דירת מתנה. האב הסכים להעניק דירה במתנה לבנו ונקט בצעד המתבקש, של מתן ייפוי כוח בלתי חוזר למימוש ההעברה. עם זאת, ייפוי הכוח מעולם לא נוצל, והאב ביקש לחזור בו מהמתנה. שאלת המפתח הייתה האם המתנה הושלמה. בית המשפט העליון קבע כי על פי המג'לה, מתנה תקפה רק כאשר היא ניתנה ונלקחה. במקרה זה, בעוד שהאב נתן ללא ספק את המתנה, הבן לא תפס את החזקה. בית המשפט פירש את יסוד ה"נטילה" כמחייב פעולה פיזית או קונסטרוקטיבית המעידה על החזקה, כגון רישום בספרי עזבון, והדבר לא קרה. עוד הבהיר בית המשפט כי יש להבחין בין "לקיחת מתנה" לבין "מסירתו" של הנותן, שיכולה להיות קונסטרוקטיבית, כמו במקרה של ייפוי כוח בלתי חוזר. מכיוון שלא היו ראיות לכך שהבן לקח את החזקה, המתנה נחשבה חלקית. בית המשפט קבע כי מתנה שלא נלקחה ניתנת לביטול, גם אם היא בין קרובי משפחה. לפיכך, זכותו של האב לבטל את המתנה. פסק דין זה מחזק את העיקרון לפיו מתנות, בעיקר של מקרקעין, נחשבות שלמות רק כאשר הן נלקחות, ולנותן יש זכות לחזור בו מהן עד אז, גם אם המתנה היא בין בני משפחה. לפרשנותו של בית המשפט את ה"לקיחת" החזקה כמחייבת פעולה מפורשת של המקבל עשויות להיות השלכות משמעותיות על העברות רכוש. בדחותו את הערעור, בית המשפט הורה לבן לשלם את הוצאות האב.