עש"א 31676-07-16

תקציר

הערעור נדחה מאחר שהמנהלים המיוחדים דחו בצדק את תביעת החוב של הבנק במלואה. החלטת המנהלים המיוחדים יסודית ומנומקת היטב ומתקבלת במלואה. טענת הבנק לעמלת פירעון מוקדם אינה מוצדקת, שכן היוזמה לפירעון מוקדם שייכת לבנק בלבד ולא ללקוח. לא ניתן להצדיק את העמלה על סמך הסכמי ההלוואה בין הבנק ללקוח, ולא ניתן להצדיק אותה באמצעות נוהל 454. הכלל הוא שתאגיד בנקאי אינו רשאי לגבות עמלה מלקוח אלא אם כן הוא הורשה לכך במפורש, מה שאין כן כאן. פסקי דין קודמים שהכירו בהצדקה כלכלית לעמלה אינם רלוונטיים שכן הם נוגעים למצבים בהם הלקוח בוחר לפרוע את ההלוואה מוקדם. יתר על כן, טענת הבנק כי החברה ניהלה משא ומתן על עמלת הפירעון המוקדם אינה נכונה, שכן החברה הסתפקה במשא ומתן לפשרה, שלא צלח. גם תביעת הבנק לעמלה בגין אי מתן הודעה מוקדמת נכשלת, שכן הבנק הוא זה שדרש פירעון מוקדם. לבסוף, הבנק לא הציג ראיות מספיקות לביסוס תביעתו לנזקים כלכליים בתביעת החוב, ואין להתייחס לראיות שהוצגו לראשונה בערעור. לפיכך, הערעור נדחה, והבנק חויב לשלם למנהלים המיוחדים הוצאות בסך 50 אלף שקל.