בע"מ 2699/17

תקציר

בסכסוך משפטי בין בני זוג לשעבר על מקום מגוריהם של שני ילדיהם הקטינים, בוטל ההסכם הראשוני המאפשר למשיבה לעבור עם הילדים לבית הוריה על ידי המבקשת, שביקשה את החזרתם. בית המשפט לענייני משפחה קבע תחילה כי על המשיב וילדיו לעבור להתגורר בקרבת מקום מגוריו של המבקש, תוך העדפת קרבה גיאוגרפית. עם זאת, בערעור הפך בית המשפט המחוזי החלטה זו, בקובעו כי אין צורך בהעתקה כפויה. נמצא כי למבקש לא היו זכויות מועדפות בנוגע למגורי הילדים, והתנגדותו הייתה בעיקרה עניין של סדר עדיפויות אישי. בית המשפט ציין כי המהלך הציע למשיב הטבות כלכליות, בניגוד לאמונתו הראשונית של המבקש, וכי ניסיונות לבטל את המהלך יגרמו לקשיים מיותרים. הדוחות שהשפיעו על החלטת בית המשפט לענייני משפחה הוגדרו כמיושנים, ובית המשפט המחוזי לא מצא טעות מהותית בשמירה על מקום המגורים הנוכחי. בקשה למתן רשות ערעור על החלטה זו נדחתה לאחר מכן. בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי הסוגיות שהועלו היו ספציפיות למקרה ולא בעלות משמעות משפטית רחבה יותר, ודחה כל התנהגות בלתי הולמת לכאורה או טעויות עקרוניות. היא ציינה את אופיים הדינמי של הסדרי ההורות והבהירה כי חוסר רצונה של המבקשת להאריך את זמני הראייה השפיע על עמדת בית המשפט. בסופו של דבר, בית המשפט אישר את החלטת בית המשפט המחוזי מבלי לפסוק הוצאות משפט.