סע"ש 27979-12-23

תקציר

בהחלטה משפטית שניתנה לאחרונה נדחתה הבקשה להעביר את מקום הדיון בסכסוך עבודה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים. ההחלטה מתבססת על הוראות חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, ועל תקנות בית הדין לעבודה, ולא על תקנות סדר הדין האזרחי. מדובר בתביעת עובד לזכויות תעסוקתיות שונות כנגד מעסיקו. התקנה הרלוונטית קובעת כי תביעה כזו תידון בתחום השיפוט שבו בוצעה עבודתו של העובד או במקום שבו נמצאת הפעילות המרכזית של המעסיק או משרדו הרשום. המשיב, תושב כפר עקב שבמזרח ירושלים, עבד במפעל בהתנחלות גבע בנימין, שני המקומות נמצאים מחוץ לקו הירוק. כמו כן, בעלי המניות והדירקטורים בחברה רשומים בגבע בנימין. מאחר שכל ההיבטים הרלוונטיים – מקום העבודה, כתובתו הרשומה של המעביד ומקום מגוריו של בעל המניות – נמצאים מחוץ לסמכותו של בית משפט אזורי מסוים, לא היה קשר ספציפי בין הרשות המקומית לפי תקנה 3 לתקנות. מכאן שחלה תקנה 5, המאפשרת להגיש את התביעה לכל בית משפט אזורי. הפרשנות המרחיבה יותר של המונח "מקום עבודה" נועדה להקל על העובד. לפיכך, למשיב הייתה הזכות לבחור את בית המשפט שבו יישמע התיק. בית הדין הדגיש כי בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי, תקנות בית הדין לעבודה נועדו להקל על עניינו של העובד התובע מבחינת סמכות השיפוט המקומית. כתוצאה מכך, הבקשה להעתקת מקום הדיון נקבעה כבלתי מוצדקת והבקשה נדחתה. נושא הוצאות המשפט יישקל בתום ההליך, והמבקש נדרש להגיש כתב הגנה בתוך 30 יום ממועד ההחלטה, שניתנה ביום 24.2.2024.