בד"א 159/01

תקציר

הערעורים הן של הוועדה המחוזית של לשכת עורכי הדין והן של עורך דין מסוים הם הדדיים. עורך הדין הורשע במספר עבירות הקשורות להתנהלותו המקצועית כעורך דין, לרבות חלוקת אחריות עם מי שאינם עורכי דין, אי העברת פיקדונות ללקוחות ומתן אפשרות למי שאינו עורך דין לשלוט ולנהל את משרדו, דבר שהביא לגניבת כספי לקוחות. על עורך הדין נגזרו יומיים השעיה בפועל ושנת השעיה על תנאי. בתוך כך, לשכת עורכי הדין זוכתה מהעבירה של ניהול שני משרדים ללא רשות. ערעורו של הנאשם על ההרשעה מתבסס בעיקר על הטענה כי הוא עצמו נפל קורבן לנוכל, ואילו לשכת עורכי הדין מערערת על זיכויו מאשמת ניהול משרה אחרת ומבקשת להאריך את תקופת ההשעיה בפועל. בית המשפט קבע כי טענות הנאשם אינן מהוות עילה מספקת להתערבות בהחלטת בית משפט קמא, ואישר את ההרשעה בכל סעיפי האישום למעט ניהול משרה אחרת ללא רשות, שכן לא התקיימו היסודות העובדתיים להרשעה. באשר לערעור לשכת עורכי הדין, מצא בית המשפט כי הנאשם אכן עסק במקצועו בשותפות עם מי שאינו עורך דין, שכן מהראיות עולה כי מדובר בפרויקט משותף בין הנתבע לבין מי שאינו עורך דין בשם ר', שניהל את משרדו של הנאשם בהיעדרו של האחרון. בית המשפט אישר גם את הרשעתו של בית משפט קמא את הנאשם בכך שלא העביר כספים ללקוחות, שכן על הנאשם מוטלת אחריות כבדה לתוצאה. זאת ועוד, בית המשפט הסכים עם הרשעתו של בית משפט קמא את הנאשם בהפרת חובתו לנהוג בנאמנות ובמסירות כלפי לקוחותיו, וכן בפגיעה בכבוד המקצוע ובהתנהלות בלתי הולמת כעורך דין. רשלנותו ואדישותו של הנתבע כלפי תיקי הלקוחות וכספיהם נחשבו להפרה חמורה של חובותיו המקצועיות. עם זאת, בית המשפט התחשב בחוסר הזדון של הנאשם ובהרשעותיו הקודמות, כמו גם בזמן שחלף מאז האירוע, וקבע כי אין די בעונש מאסר על תנאי. בסופו של דבר, הפחית בית המשפט במעט את העונש שהטיל עליו בית משפט קמא, וגזר על הנאשם שנת השעיה בפועל ושנתיים מאסר על תנאי.