ע"פ 1005/04

תקציר

בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע שני נאשמים בשורה של עבירות על חוק עובדים זרים בגין העסקת עשרה אזרחים זרים שלא כדין. העבירות כללו העסקה שלא כדין, אי עמידה בתנאי חוזה העבודה והיעדר ביטוח רפואי לעובדים. בית המשפט המחוזי הטיל עונשים קלים יחסית, לרבות קנסות כספיים והתחייבות להימנע מעבירות נוספות. המדינה ערערה וטענה כי העונשים מקלים יתר על המידה בהשוואה לקנסות המרביים הקבועים בחוק ולקנסות המנהליים הקבועים בתקנות העבירות המנהליות. בתוך כך, תמכו הנתבעים בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, תוך ציון ההשפעה הכלכלית של העונשים הקשים, הסתמכותם על חברת כוח אדם והפסדיהם הכספיים. בית המשפט המחוזי איזן בפסק דינו בין שיקולים שונים, ובהם הודאת הנאשמים באשמה, מצבה הכלכלי של החברה והצורך להעביר מסר מרתיע. בית המשפט ציין את חשיבותו של סעיף 4 לחוק העסקת עובדים זרים, המחייב מעסיקים בפועל לתת דין וחשבון על עבירות שבוצעו על ידי קבלני כוח אדם, והדגיש כי מעסיקים אינם יכולים להתחמק מאחריות באמצעות מיקור חוץ של הליכי העסקה. בסופו של דבר קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המדינה, והטיל קנס של 125,000 ₪ על נאשם אחד ו-25,000 ₪ על השני, ללא שינוי בשיטת חלוקת התשלומים עליה הורה בית המשפט המחוזי. בפסק הדין הודגש כי ההסתמכות על חברת כוח אדם אינה פוטרת את הנתבעים מאחריות, והקנסות שהוטלו נועדו לשמש גורם מרתיע. בית המשפט גם הבהיר את פריסת התשלומים והשאיר את האפשרות לערעור לבית המשפט העליון.