ע"פ 8442/06

תקציר

הכרעת הדין האמורה עניינה של קרוב משפחה, המערער, שהודה בביצוע שלושה סעיפים של מעשה מגונה באחייניתו בת החמש בין השנים 1986 ל-1987, כשהיה נער בעצמו. המעשים כללו נגיעה באיבר מינו של הילד ואילוץ שלה לבצע בו מין אוראלי. התיק הגיע לבית המשפט בעקבות כתב אישום והסדר טיעון שהתרחשו כעשרים שנה לאחר התקיפות. הן המערער והן המתלונן הציגו טיעונים בדבר הרקע והזמן שחלף מאז ביצוע העבירות. ההגנה טענה להקלה בעונש בשל שינוי חייו של המערער, חרטה והתהליך הטיפולי שעבר. בתוך כך, טענה המתלוננת כי התקיפות פגעו קשות בחייה, והשפיעו על הצורך בהחמרת הענישה. בסופו של דבר גזר בית משפט קמא על המערער ארבע שנות מאסר בפועל, מחציתן על תנאי, והורה לו לשלם למתלונן פיצויים בסך 30,000 ₪. ערעור ההגנה על גזר דין זה, בהסתמך על חייו היציבים הנוכחיים של המערער ועל המלצות שירות המבחן, נדחה על ידי השופטים א' א' לוי וד' ברלינר. הם קבעו כי אמנם חלוף הזמן ושיקומו של המערער היו גורמים חשובים, אך יש לתעדף את אופי העבירות והשפעתן על המתלונן. המערער ירצה את עונש המאסר של שנתיים כפי שיחליט בית משפט קמא.