ו"ע 38079-09-22

תקציר

המחלוקת העיקרית בערעור זה היא האם תיקון 83 לחוק מיסוי מקרקעין חל על עסקאות שנכרתו לפני כניסת התיקון לתוקף ביום 1.12.2015, או רק על עסקאות שנכרתו לאחר מכן. התיקון מאפשר לרוכשי קרקעות ביישובי מיעוטים לרשום את רכושם גם אם קיימים חובות מס מעסקאות קודמות, כל עוד הם מדווחים על פרטי העסקה האחרונה ומשלמים את המסים המתאימים. המערערים טוענים כי מטרת התיקון היא להסדיר את רישום הזכויות במקרקעין ביישובי מיעוטים, והחלתו רק על עסקאות עתידיות תפגע בתכלית זו. עוד הם טוענים כי המחוקק התכוון שהתיקון יפתור בעיה קיימת, ולא רק עתידית, וכי מספר אישורים שניתנו על ידי רשות המסים במסגרת תיקון 83 תומכים בפרשנותם. המשיב, לעומת זאת, סבור כי התיקון הוא פרוספקטיבי וחל רק על עסקאות לאחר 1.12.2015. בנוסף, קיימת סוגיה פרוצדורלית הנוגעת לשני מערערים שאינם קשורים זה לזה והגישו ערעור משותף על שתי עסקאות נפרדות. המשיב טוען כי הדבר אינו ראוי ויש לדחות את הערר, אך יו"ר הוועדה וחבר נוסף קובעים כי אמנם היה מקום להגיש את הערעור בנפרד, אך דחייתו אינה מוצדקת במקרה זה. חבר שלישי בוועדה מסכים עם המשיב בנקודה זו. לגופה של השאלה המשפטית מגיעים היו"ר וחבר נוסף למסקנה כי תיקון 83 חל על עסקאות שקדמו לדצמבר 2015, ואילו החבר השלישי חולק על כך, וסבור כי החוק ברור בעניין זה ואין לפרשו בדיעבד. עוד הוא מוצא כי דו"ח 120 הימים, אליו התייחסו המערערים, אינו תומך בעמדתם. לפיכך, הערעור מתקבל ברוב קולות, והמשיב מחויב לשלם למערערים הוצאות בסך 15,000 ₪, ואילו החבר השלישי ממליץ לדחות את הערעור ולחייב את המערערים בהוצאות בסך 30,000 ₪.