עב"ל 10014/98

תקציר

במקרה דנן, ערער המערער על החלטת ועדה רפואית לעררים בעניין דרגת הנכות שלו, שנקבעה תחילה על ידי ועדה בדרג א' בשנת 1988 אך סברה כי היא עומדת על 94%, וטען לקביעה סופית של 95%. למרות טענותיו כי הוועדות הבאות הפחיתו את דרגת הנכות שלו מבלי להתחשב בחוות דעת מומחים, המוסד לביטוח לאומי טען כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה המאוחרת משנת 1997, וקבע כי היא מחליפה כראוי את הקביעה הראשונית. בית הדין לעבודה הדגיש כי סמכותו מוגבלת לשאלות משפטיות ולא לקביעות רפואיות או עובדתיות, כלומר הוא אינו משנה ממצאים רפואיים אלא אם נפל פגם משפטי, כגון חריגה מסמכות או טעויות פרוצדורליות. לאחר עיון במסמכים רבים ובהליכים קודמים, הגיע בית המשפט למסקנה כי קביעת הוועדה משנת 1988 אינה מחייבת, וכי בשנת 1997 לא נפלו טעויות משפטיות בוועדה הרפואית לעררים. לפיכך, אישר בית המשפט את החלטת הוועדה הרפואית לעררים, דחה את הערעור מבלי לפסוק הוצאות, והעביר פסק דין סופי זה לצדדים המעורבים.