ס"ע 8224-11-08

תקציר

פסק הדין דן בשני מקרים נפרדים של שני תובעים, גבי דאו וגדיר איסמעיל, שתבעו את מקום עבודתם להתמחות על כך שהכיר בתקופת ההתמחות שלהם כיחסי עובד-מעביד המזכים אותם בשכר ובזכויות סוציאליות. במקרה הראשון, גבי דאו למד טכנולוגיה רפואית ועשה את התמחותו בסניף הנתבעת בחיפה. בית הדין פסק לטובתו, וקבע כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בתקופת ההתמחות שלו, מיום 1.11.2005 ועד ליום 31.8.2006. זאת משום שביצע עבודה בפועל, ללא ליווי של טכנולוג רפואי, באופן שוטף לאורך תקופה ניכרת (9 חודשים), תוך השתלבות בפעילות היומיומית של מקום העבודה. לפיכך, הוא זכאי לסך של 28,676 ₪ שכר, 1,093 ₪ לפדיון חופשה, והנתבעת חויבה לשלם סכומים אלה בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מאמצע התקופה שבמחלוקת. עם זאת, תביעותיו לתשלום הודעה מוקדמת, דמי חגים, הוצאות נסיעה ופיצוי בגין עוגמת נפש נדחו. המקרה השני היה של גדיר איסמעיל, שגם הוא למד טכנולוגיה רפואית והתמחה בסניפי הנתבעת בחיפה ובשפרעם. בניגוד לתובעת הראשונה, היא לא סיפקה די פרטים או ראיות כדי להוכיח כי ביצעה עבודה בפועל במהלך ההתמחות. תצהירה היה כללי וחסר פרטים, ועדותה לא חרגה מעבר לאמור בתצהיר. לפיכך, דחה בית המשפט את תביעתה לשכר וזכויות אחרות בתקופת ההתמחות, שקדמה לספטמבר ואוקטובר 2008. החודש היחיד שאינו שנוי במחלוקת היה ספטמבר 2008, בגינו הייתה זכאית לשכר של 2,700 ₪ שסוכם עם הנתבע אך כבר הוחזר לה. כל מקרה נדון לגופו, על סמך הראיות הספציפיות שהוצגו, ובית המשפט הדגיש כי לא הגיע למסקנות כלליות וגורפות. נטל ההוכחה מוטל על התובעים, והתוצאה הייתה תלויה בשאלה האם יוכלו להוכיח כי במהלך התמחותם נוצרו יחסי עובד-מעביד, למרות תכליתו הראשונית של החוזה. פסק הדין כלל גם דיון במקרים דומים שנידונו בבתי הדין לעבודה בישראל, ובהנחיות שבתי הדין נוקטים בקביעת מעמדם של מתמחים.